שער הניצחון בפריז (בצרפתית: Arc de Triomphe) הוא שער ניצחון הממוקם בכיכר שארל דה גול שבפריז, ואחד האתרים המונומנטליים הידועים ביותר בעיר.

שער הניצחון
שער הניצחון נבנה בפקודתו של נפוליאון, שמינה את האדריכל ז'אן שלגרן לבניית השער ותכנונו. הבנייה החלה בשנת 1806 ונסתיימה רק שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1836.

גובהו כ-50 מטר, ורוחבו כ-45 מטר. על חלקו העליון של עיטור תיאור יציאת המתנדבים ב-1792 (שצויר על ידי האומן הצרפתי פרנסואה רוד). שער הניצחון מזכיר שתי תיבות (מנסרות מלבניות), שהצד הארוך יותר מאונך לרצפה, ועוד אחת שחלקה הארוך מקביל לרצפה. יש מעט סגוליות בחלק הריק באמצע.

השער ניצב במרכזה של כיכר שארל דה גול (כיכר האטואל לשעבר), מוקף בכחמישה נתיבי תחבורה, ומן הגג שלו ניתן לראות את כל 12 הדרכים היוצאות מהכיכר. העלייה מתבצעת בתוך רגל אחת של השער, והירידה דרך הרגל השנייה. השער ממוקם בסופו של השאנז אליזה, הרחוב המרכזי בפריז.

הגישה אל שער הניצחון היא דרך מנהרה תת-קרקעית. מתחת לשער הניצחון נמצא קבר החייל האלמוני, לזכר החיילים שנפלו במלחמות הרבות בהיסטוריה של צרפת. בכל ערב מודלק ליד הקבר נר זיכרון, ומתחת לקשת מונפים שני דגלי ענק, האחד של צרפת והשני של האיחוד האירופי.

בשנות ה-80 של המאה ה-20, נבנתה בהמשך הציר ההיסטורי של פריז (אקס היסטוריק) שהשאנז אליזה הוא רק חלק ממנו, הגרנד ארש שבאזור לה דפאנס. הגרנד ארש נבנתה כמחווה מודרניסטית לשער הניצחון ומסמלת את ניצחון ההומניטריות והשלום.

תהלוכה של צבא גרמניה הנאצית לאחר כיבוש פריז במלחמת העולם השנייה.

שער הניצחון, מבט מבפנים - מציג את דגלי צרפת והאיחוד האירופי.

תוכניתו של שארל ריבאר משנת 1758 להקים מבנה דמוי פיל באתר בו הוקם אחר כך שער הניצחון
בניית השער הוזמנה בשנת 1806 על ידי נפוליאון בונפרטה לאחר ניצחונו בקרב אוסטרליץ. תכנון המבנה ארך כשנתיים והנחת יסודות המבנה ארכה כשנתיים נוספות. בשנת 1810 כאשר נפוליאון נכנס לפריז בתהלוכה לרגל נישואיו עם מארי-לואיז, דוכסית פרמה מאוסטריה, מאחר שבניית השער טרם הושלמה, הוקם דגם עשוי עץ בגודל השער העתיד להיבנות, על מנת שתהלוכה תעבור תחתיו. בשנת 1811 נפטר האדריכל ז'ן שאלגרן והחליף אותו בתפקיד האדריכל ז'אן-ניקולה הויו. בתקופת השבת המלוכה לשושלת בורבון ושלטונו של לואי ה-18 נעצרו עבודות הבנייה. העבודות החלו מחדש בתקופת שלטונו של לואי פיליפ, מלך צרפת בין השנים 1833–1836 בפיקוח האדריכל הויו ולאחריו לואי-אטיין אריקאר דה תורי. השער הושלם בשנת 1836.

ב-15 בדצמבר 1840 הובאה גופתו של נפוליאון לפריז, ותהלוכת ההלוויה עברה מבעד לשער בדרכה לארמון האינווליד.

בשנת 1871 צעדו מתחת לשער הכוחות המנצחים של האימפריה הגרמנית. בתום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, ערכו הכוחות הצרפתיים מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם על הצבא הגרמני לאחר התבוסה שהם נחלו בשנת 1871. לאחר כיבוש פריז בשנת 1940 ערך הוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית, מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם על הצרפתים. לאחר שחרור פריז על ידי בעלות הברית והכוחות הגולים של צרפת ב-1944 ערך שארל דה גול, מצעד ניצחון מתחת לשער.

תכנון השער
השער תוכנן על ידי ז'אן שלגרן בסגנון נאו- קלאסי. לפסלי השער תרמו טובי פסלי צרפת: ז'אן-פייר קורטו, פרנסואה רוד, אנטואן אטה, פיליפ ג'וזף אנרי למייר. ארבע קבוצות הפסלים שסביב השער הם:

ניצחון 1810 (מעשה ידי קורטו);
התנגדות ושלום (שניהם מעשה ידי אטה);
צאת המתנדבים של שנת 92 המכונה "המארסייז" (מעשה ידי רוד);
מעל הקשת נמצא אפריז ועליו 30 שלטי אבירים עם שמות הניצחונות העיקריים במלחמות צרפת שלאחר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון. על קירותיו הפנימיים של השער רשומים שמות 558 גנרלים צרפתיים (וכן שמו של הגנרל פרנסיסקו דה מירנדה שלא היה צרפתי), כאשר שמות הגנרלים שנפלו בקרב מסומנים בקו תחתון.

על רגלי השער חקוקים גם שמות קרבות נפוליאון למעט הקרבות שבין עזיבתו מאלבה ועד תבוסתו בווטרלו.

קבר החייל האלמוני

קבר החייל האלמוני שלרגלי השער.
מתחת לשער שוכן קבר חייל אלמוני ממלחמת העולם הראשונה. עצמות חייל אלמוני הועברו לאתר ביום שביתת הנשק בשנת 1920 ואש תמיד הודלקה בטקס רשמי. טקס זה נעשה בעקבות הטקס שנערך בקבר הלוחם האלמוני שבמנזר וסטמינסטר. מדי שנה נערך טקס באתר ב-11 בנובמבר, יום שביתת הנשק עם גרמניה בשנת 1918. ממשלת צרפת התכוונה לקבור את החייל האלמוני בפנתאון אולם בעקבות מסע שתדלנות ציבורי ומכתבים רבים שנשלחו על ידי הציבור הוחלט לקברו מתחת לשער.

ארון החייל הוצב בקפלה שבראש הקשת ב-10 בנובמבר 1920 ונקברה ב-28 בינואר 1921 כאשר על הקבר כתוב בצרפתית: ICI REPOSE UN SOLDAT FRANÇAIS MORT POUR LA PATRIE 1914–1918
"כאן קבור חייל צרפתי אשר נפל למען מולדתו 1914-1918"

בשנת 1961 הניחו נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי ורעייתו, הגברת הראשונה של ארצות הברית, ג'קלין קנדי, זר על הקבר יחד עם נשיא צרפת דאז שארל דה גול. בשנת 1963, לאחר רצח קנדי, בקשה ג'קלין קנדי כי באתר קברו של בעלה הנשיא שבבית הקברות הלאומי ארלינגטון תוקם אש תמיד בדומה לזו הנמצאת מתחת לשער הניצחון.


הטקסט נלקח מווקיפדיה

свернуть