ספרו של פרופסור עמי וולנסקי מתאר שלושה גלים של רפורמות חינוכיות. בכתיבה מדויקת, רהוטה ומלומדת באשר לנעשָה במדינות שונות בעולם, מתארים שני הכרכים – הגלובלי והישראלי – את הרעיונות החינוכיים, ששטפו משרדי חינוך ובתי-ספר. אבל הקורא לומד עד מהרה, כי לגל צונאמי – אותו שאנחנו רואים בעין, בתכניות לימוד, בדוחות חינוכיים, בחוזרי מנכ"ל – ובכן, לגל הגלוי יש כוח-מניע סמוי מן העין. ובהתאם לֶמסורת סוציולוגית קלאסית, הדיון "בתלמיד של אתמול ובתלמיד של מחר" מרמז, כי הנסתר מן העין, הכוח המניע, הוא הכלכלה. בתי-ספר, הבינו מעצבי החינוך, אמורים להכשיר כוח אדם לשוק העבודה. וכיוון שצרכי שוק העבודה משתנים עם הזמן, עלינו להתאים את מערכת החינוך, את מערכת הייצור של בני-האדם, את מערכת העיצוב של כישוריהם האינטלקטואליים ואישיותם, כך שהמערכת תספק לשוק העבודה, לתעשייה, לבנקים, לחברות הניהול, את כוח האדם המתאים.

свернуть