כאן | לוסי מוטרדת מתופעת השמחה לאיד לאחר פיגועים בחו"ל

דברים שמוציאים אותי מהכלים:
אנשים ששמחים כשיש פיגוע בארה״ב או באירופה כי אז: ״הם מבינים מה אנחנו עוברים״ ואני אתעלם מהאבסורד הנטוע בעצם המחשבה על שמחה מפיגוע את זה אני אשמור לפעם אחרת. אני אצטרך הרבה יותר מכמה דקות של שירה מדוברת.

ואתעלם מאמירות ה- ״מה הם נלחצים״ אנחנו, כבר מזמן רגילים- לפיצוצים אולי אם יהיו להם קצת יותר פיגועים, יהיה להם קל יותר בפעמים הבאות אולי במקום להחרים אותנו כל היום יבואו לפה להשתלמויות

אני כן אתעכב על הרעיון מעורר החמה, שבשביל לפתח אמפתיה צריך לטעום את טעמה של מסכת האימה. לגלגל אותה על הלשון ובקצות האצבעות כשתבוא לבקר בכבודה ובעצמה. המחשבה שרק כך אפשר להגיע להבנה, להזדהות, להפנמה

אני כן אתעכב על הגבול, על הקו הדמיוני של עיקרון המוסר, על המקום שבו הוא עובר בין אסור למותר

מה עוד נאחל לאותם אנשים. חסרי שמות, חסרי פנים. לקולקטיב המערבי שהם, להם. לגוש חסר קווי המתאר. מה עוד הם לא מבינים מרשימת הדברים שאנחנו שכחנו כבר

אולי 40 שנה במדבר?
אולי...
אולי...
אולי שומר בכניסה לכל קניון, מסעדה, לכל שוק, לכל בר

אני כן אתעכב על העובדה. שגם אז הם לא יבינו הרי איך אפשר להבין?
אתם מבינים? אני מבינה? וזה לא שלא ניסיתי
אלא ששנה אחר שנה, מתנגנות לי בראש מיליון גרסאות של אותה המנגינה והיא מזמן כבר לא נוגעת כי לא נותר אף עצב חשוף שהיא לא סיממה

ואולי זה האפקט הנרקוטי של הריטואל הקבוע והעלייה של סף הגירוי מפיגוע לפיגוע שגורמים לנו להישאר אדישים, לא להזדעזע, לא לפחד ולטפח בתוכנו את אשליית הצדק ועדיין, אינני יכולה שלא להזדעק אל מול שמחה לאיד. שמחה מפיגוע, כמוה כמו לחיצה על ההדק




• אנחנו מצייצים כאן | בטוויטר ◄ [ Ссылка ]

• להרשמה לערוץ כאן | דיגיטל ביוטיוב ◄ [ Ссылка ]

• מוזמנים לעקוב אחרינו כאן | בטוויטר ◄ [ Ссылка ]

• כאן | באינסטגרם ◄ [ Ссылка ]

• כאן | אתר האינטרנט ◄ [ Ссылка ]

свернуть