מתוך: "גבר, אישה והווילדרנס - סיפור הדרכים של אריק ברמן". פרק ב' - ג'ייקוב, מרים, רוזה ועמוס.

על הדשא הלח במורד הנהר, אני רץ לבוש רק בתחתונים
אין כאן איש מלבדי בכל השדה! בקצה השני, במוצב על ההר
איכר משקיף על חוות התנינים, הוא לא אכפת ממני ולי זה מסתדר
העצים הגבוהים מתלחשים ביניהם, אולי בכלל הם צוחקים עלי
אין שום בעיה עם זה, אני צוחק עלי גם. מטפס בזריזות של סנאי אליהם
משליך מענפם את נעליי, קוטף חופן פירות ורץ לדגדג את האגם

אמרו לי "לך תשתכר, זה הרבה יותר זול, אולי תיקח איזה משהו לעשן"
אבל את הריח הזה של הפטל המתוק בחיים לא הייתי מדמיין

ברחוב ההוא שכתבו עליו ת'שיר, מפלס את דרכי בין מעילים
אף אחד לא מכיר אותי וגם אני כמותם. אף אחד שלי לא מצליח להפשיר
שיניי כמו מטרונום על רטלין, מים חודרים למגפיים, כדאי שאסדר אותם
בפינה הקרובה מחכה לי תחתית, שם תהיה לי דקה להתחמם
לנער את המטריה כמו כלבלב מטופטף. בזנב שלה תהיה יציאה אליטיסית
יארוב לי בה הכפור הזועם, בו זרה תתנחם בחומו של זר משופשף

אמרו לי "תקנה אדמה, זה יותר משתלם, חבל, כל מה שבנית ייטמן!"
אבל קור כזה שמקפיא את המחשבות בחיים לא הייתי מדמיין

אחת בשם קוריס תפסה איתי טרמפ, שאלה "לאן אתה מכאן?”
מה לעזאזל היא עושה בחור כזה בלי אוטו? היה לה בחור שאיזה יום
כנראה לקח סיבוב אחד מסוכן. עכשיו היא מחפשת אצלי מקום לקבור אותו
מסתובבת איתי כבר שבוע כמעט, לפעמים אני נותן לה לנהוג
אין לה רשיון, היא לא באמת צריכה. מהארץ שולחים לי ברכת ט”ו בשבט
אני מסביר לה איך נהוג לחגוג, אחר-כך ממציאים עוד חג מתחת לשמיכה

אמרו לי "תעצום את העיניים, תישאר פה קרוב, חבל על השפה שלך מן"
אבל סיפור אהבה תלת-לשוני כזה בחיים לא הייתי מדמיין
אמרו לי "לך תשתכר, זה הרבה יותר זול, אולי תיקח איזה משהו לעשן"
אבל סיפור אהבה כזה בחיים לא הייתי מדמיין

свернуть