העולם הוא מקום בטוח.
לא נולדתי יודעת את זה, אבל חשוב לי שהילדים שלי ירגישו שזה ככה. שהעולם הוא באמת מקום בטוח.
אז לקחתי את עצמי אל המורה הפרטית הכי טובה והכי יסודית שמצאתי, וביקשתי ממנה: "תסבירי לי בבקשה. איך העולם עובד?"
היא הגיבה מהר.
- "את בטוחה שאת רוצה לדעת?"
- "אמממ... לא. אני לא בטוחה בכלל, אבל אני חייבת. הבנתי שרק ככה אני אוכל להיות שקטה, שאני עושה הכל בשביל הילדים שלי. ניסיתי את כל הדרכים האחרות ואף אחת מהן לא עובדת. הבנתי שאני חייבת לדבר אתך".
החוף היה שקט, גלים קטנים של התחלת האביב, למרות שרק תחילת מרץ.
- "זאת אמא אחראית! ככה צריך!".
הסתכלתי מסביב, למרות שהיא צעקה, זה לא הזיז לאף אחד. כמעט לא היו שם אנשים.
- "אבל, ויש אבל, אני כבר אומרת לך: זוכרת מה אמר מורפיוס לניאו בסרט 'מטריקס', לפני שהוא נתן לו לבחור בין הגלולה האדומה לכחולה? 'אני יכול להבטיח לך רק את האמת'. כלומר, זה יכול להיות קשה ומתיש ובסוף יש לך ביד רק את האמת. יש אנשים שזה מאד מתסכל אותם. ואז קורים דברים נוראים. את בטוחה שאת up to it?"
- "...באמת אני לא יודעת. אני ב-לא להקיא ולא לבלוע. חייבת את הדבר האמתי. הבנתי שרק את יכולה לעזור לי".
שתינו בהינו באופק. כבר הגענו לרציף הקטן שבקצה החוף ולא רציתי שנחזור. פחדתי מה יהיה כשאכנס לאוטו. כבר לא אהיה מי שאני עכשיו. ומי יהיה איתי לעבור את הסרט הזה? הכי קשה לי זה לדעת שאני לבד. אני לא יכולה גם את זה לעבור לבד.
הגלים היו עדינים ומנחמים. המצוף הצהוב שמסמן את ההפרדה בין המים העמוקים לים הפתוח, התנדנד במים. כמעט לא ראו שהוא צהוב, אבל אני ידעתי שזה הצבע שלו, כי שחיתי אליו כל שבוע בשנה הראשונה אחרי הפרידה.
והנה, הוא עדיין שם. ולי יש זוג כפות רגליים שאיתן אני דורכת על אדמה. האדמה תמיד תהיה שם. ואמן גם המצוף.
הוא מזכיר לי שאני כבר לא בשנה הראשונה והנה, אני מתפקדת, אני שפויה. אני בסדר. אני יודעת מה אני עושה וכנראה שגם מפה והלאה אני אהיה לא-לבד. לפחות הוא יודע מה אני עוברת.
- "או.קיי. חשבתי על זה. כן. אני רוצה לדעת. תסבירי לי"...
- "בסדר גמור. אני אסביר לך הכל, אבל את חייבת להבטיח לי התמסרות מוחלטת: ראשית, את חייבת לבוא לשיעורים ושנית, עלייך לבטוח בי. האמון שלך הוא מפתח וכך גם המחויבות הטוטלית שלך. את תהיי בשיעורים גם אם תהיי חולה, גם אם תשנאי אותי, או תכעסי או תרגישי חסרת אונים. אין דרך חזרה, ולהיתקע במנהרה זה הכי גרוע. ואת חייבת להיות בהתמסרות כי אחרת תיתקעי. אני ברורה?"
בלעתי את הרוק. פתאום כאב לי הגרון. נתתי לה את ההבטחה שלי.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לעבודה.
לרכישה: lironcan@gmail.com
