לרכישת אלבום המיטב: [ Ссылка ]
שיר אישי שכתבה נעמי שמר ב-1979 לאחותה רותיק נוסבאום, כשהתאלמנה באמצע החיים. השיר הוא מעין המנון להסתפקות במעט שיש ויוסי בנאי ביצע אותו כשיר הסיום של תכנית היחיד המצליחה שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". הפסור מספר קוהלת, שנעשה לביטוי רווח אצלנו, הפך כזה הודות לשמר: "עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע" (קהלת ג, 2). לשימוש שעשו בו המתנגדים לנסיגה מסיני באותה תקופה היא נתנה את הסכמתה רק בדיעבד, אבל בכל מקרה, בזמן שכתבה את השיר היא לא ייחסה לו שום הקשר פוליטי.
