בס"ד דף מס' 21
למי לא נותנים צדקה?
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קטז
"באחד שעריך" (דברים טו, ז) – היה יושב במקום אחד, אתה מצוה לפרנסו. היה מחזר על הפתחים, אי אתה זקוק לו לכל דבר.
ב"ח יורה דעה סימן רנ
התוספות לא ניחא להו לפרש דרב פפא הניחו לשוב ריקם (כמו הבנתו של הב"ח את דברי רש"י). דודאי נתן לו כדרך שנותנים למי שמחזר על הפתחים, אלא שלא נזקק לו לתת לו מן הקופה. ואמר ליה רב סמא: אי מר לא אזדקיק ליה לתת לו מן הקופה כלום, כל שכן שגם אחרים לא יתנו לו, דסוברים דכיון דאין לו כדי סעודה עכשיו ואפילו הכי לא נתן לו הגבאי מן הקופה כלום, ודאי רשע הוא וימנעו מליתן לו אף כשיחזר על הפתחים וימות. ומסיק דאין נזקקין לו מן הקופה למתנה מרובה היינו כדי סעודה, אבל דבר מועט יתנו לו מן הקופה כדי שידעו הכל שאינו רשע... אלמא דמן הקופה נזקקין לו למתנה מועטת, דלא כפירוש רש"י.
רמב"ם מתנות עניים ז, ז
ועני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נותנין לו מתנה מועטת. ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם, ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת, שנאמר "אל ישוב דך נכלם" (תהלים עד, כא).
מהר"י קורקוס
פ"ק דבבא בתרא ורש"י והתוס' ז"ל פירשוה דקאי אגבאי צדקה שיתן למחזר על הפתחים מן הקופה מתנה מועטה ואין צריך לתת לו כדי סעודה. ורבינו פירשה דקאי אכל אדם. וטעמא דמילתא איתא התם שאם אין זה נותן לו גם אחר לא יתן לו וימות ברעב. ומיהו מתנה מרובה לא, כיון ששואל על הפתחים די לו שיתנו לו בכל בית מעט. ולדעת רש"י ז"ל והתוספות יתן לו הגבאי מן הקופה קאמר.
טור יו"ד הלכות צדקה סימן רנ
בעני המחזר על הפתחים כתב הרמב"ם: "אין נותנין לו מתנה מרובה אלא מתנה מועטת ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפילו אין נותן לו אלא גרוגרת אחת שנאמר 'אל ישוב דך נכלם' ". ולשון א"א הרא"ש ז"ל: "אין נותנין לו מן הקופה מתנה מרובה אלא מתנה מועטת". משמע דאגבאי צדקה קאי. ומסתברא כדברי הרמב"ם שעל כל אדם קאי, דכיון שהוא מחזר, אין האחד צריך ליתן די מחסורו.
בית יוסף שם
כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל דגבי מתנה מרובה נקט "אין נותנין" לשון רבים, לומר דמיירי בקופה שהיא נגבית משל רבים. וגבי אסור להחזיר העני השואל ריקם, כתב "אפילו אין נותן לו אלא גרוגרת אחת" לשון יחיד, לומר דההיא לא מיירי בקופה אלא בכל אדם.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף י - יא
סעיף י. מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקין אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד.
סעיף יא. רבי שהיה מצטער שנתן פתו לעם הארץ, משום דהיו שני בצורת ומה שהיה אוכל עם הארץ יחסר לתלמיד חכם, הא לאו הכי חייב להחיותו. אם בא לפנינו מת ברעב, חייב להחיותו אף על פי שהוא ספק אם יחסר לתלמיד חכם אחר כך.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמט סעיף ד
אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו, לא יגער בו ויגביה קולו עליו, אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת. הגה: ואסור להחזיר העני השואל ריקם, אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת, שנאמר אל ישוב דך נכלם (תהילים עד, כא).
ב"ח סימן רנ
ורבינו (הטור) הבין דברי הרמב"ם, מדכתב דין זה בפרק ז (בהלכות מתנות עניים), ודין קופה כתב בפרק ט, אם כן מובן שמפרש דעל כל אדם קאי הך ד"אין נזקקין", כלומר ד"אין נזקקין לו" לתת די מחסורו אפילו היתה יד הנותן משגת כמו שכתב בתחלת אותו פרק (הל' מתנות עניים ז, א): "מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת". דמדבר לכל יחיד שיתן לפי מה שחסר העני, ואם אין יד הנותן משגת לבדו, יצטרף עם אחרים, ונמשכו הדינין עד שכתב (שם ז, ז) "ועני המחזר על הפתחים...", דבעני כזה אפילו יד הנותן משגת, אין נזקקין לו למתנה מרובה. ועובדא דרב פפא אין צריך לפרש דרב פפא גבאי היה, אלא דהעני שאל ממנו שיתן לו מכיסו די מחסורו, כי רב פפא עשיר היה כדאיתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא ס"ה א) בפירוש רש"י (ד"ה זוזי), והעני שאל ממנו מתנה מרובה ולא אזדקיק ליה. ומסיק ד"אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת". וכתב רבינו [הטור] דמסתברא כדברי הרמב"ם, וכן נראה לפע"ד עיקר כדברי רבינו שהבין דברי הרמב"ם על נכון.
ודלא כבית יוסף שהשיג על רבינו [הטור], והרב בהגהת שלחן ערוך (יו"ד סי' רנ, א) נמשך אחריו, וליתא. מיהו הפסק שפסקו התוספות והרא"ש דבמחזר על הפתחים אין הגבאי נותן לו מן הקופה מתנה מרובה אלא מתנה מועטת, מודה בה גם הרמב"ם ורבינו [הטור] שדין אמת הוא אלא שסבירא להו דאף על כל אדם קאי דאפילו עשיר מופלג אין נזקקין לזה שמחזר על הפתחים למתנה מרובה אלא למתנה מועטת, ולאפוקי שאר עניים דנזקקין להם אף למתנה מרובה אם יד הנותן משגת אבל גבאי צדקה אין לו ליתן מן הקופה אלא לפי טיפולו אפילו אינו מחזר על הפתחים.
ירושלמי פאה ח, ה
תני המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר. אמר רבי יונה: ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף ג
אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו מה שירצה
