לעוד שאלות: [ Ссылка ]

לא נוח לי עם עצם השאלה על שמירת נגיעה, בדיוק כמו שלא נוח לי על עצם השאלה על שמירת שבת. אנחנו בסוף אנשים גדולים, אנחנו אנשים מבוגרים, וכמו שלי ולך יש את החופש לעשות המון המון דברים, אז יש לנו גם את החופש במקום הזה.
מדובר פה בהלכה שהיא הלכה, וכאילו אני לא רואה צורך לערער ולשאול דווקא עליה, זה מצד אחד. מצד שני אני מאוד מודע לכך שהתחום המיני הוא תחום שמסעיר מאוד, ולא רק מסעיר, גם זה חלק משמעותי מאוד מהעולם שלנו. אנחנו נמצאים ונמצאות בעולם שהמיניות וההגדרה והחיפוש של המקום שלי בתוך התחום ההגדרתי הוא שונה לחלוטין מהעבר. אני דווקא אלך לגבריות ולא לנשיות.
היום יש המון ספרים שבאים... עיסוק בלהגדיר מהי הנשיות ביהדות, ובצדק, כי כל עוד דיכאו את הנשיות ביהדות, אז היום כשכבר לא יש מקום לבוא ולדבר ולנסות לברר. ונכתבו המון ספרים, כל אחד מכיוונו, החל מהרב נריה ואחרים שכתבו בכיוון אחד וכלה בגישות אחרות לחלוטין. כמעט אף אחד לא עוסק בגבריות ביהדות. אין, אין כמעט עיסוק בזה. לא מהו תפקיד הגבר, אלא מה זה גבריות ומה זה אומר להיות גבר בעולם שלנו. מה, גבר זה מלשון גיבור, מה, כולנו גיבורים? אנחנו כולנו אמיצים? זה העולם שלנו? אין מקום לחולשה? אין מקום לפחד? אין מקום לרכות? כאילו אפילו עצם המילה היא מילה שצריך להתמודד איתה, שצריך לשאול עליה. מה, אנחנו נמצאים עדיין בתקופה שמי שלא קרבי לא שווה? כאילו זה כבר לא העולם שלנו. וגם עם זה אין התמודדות, ההתמודדות הזאת היא שאלה חדשה.
פעם באמת היה עולם של מותר ואסור, בתוך עולם של מותר ואסור חלק עשו יותר, חלק עשו פחות. רבי עקיבא איגר כבר שואל על שאלת ריקודים מעורבים, כנראה ולס ודברים כאלה, וגם פוסקים אחרים בתקופות עבר נראה שהם התמודדו עם אותן שאלות. אבל זה לא אותן שאלות, כי פעם זה היה שאלות פרקטיות, היום זה שאלות של זהות, הן שאלות של איפה אני אל מול כלל המכלול שיש על התחום ההגדרתי שלי. ואם חלק מההגדרה שלי זה כמישהו שלא מצליח להסביר לעצמו עד הסוף האם ומה ואיך הבדל בין בנים לבין בנות, בין איש לבין אישה, ומעניין אותו מאוד איך באמת מגיעים למקום הזה של איש ואישה שכינה ביניהם, והוא רוצה להגיע לשכינה כבר עוד לפני שהוא מתחתן, הוא רוצה להגיע לשכינה עוד לפני, אפילו בזוגיות שהיא קודמת לחתונה, בקשר לפני כן, הוא רוצה לבנות איזשהו משהו שיש בו שכינה, אז זה בהחלט מעסיק.
העיסוק הזה הוא עיסוק שאמור לקחת אותנו לבירור עצמי, לשאלה עצמית של מה באמת המקום של ההלכה והדברים של מסורת ישראל ודבר ה', כמו שההלכה מכונה, אל מול המציאות שלנו. נגיעה זה סמל, אבל היא סמל שהוא טומן בחובו עולם הרבה יותר רחב ועולם הרבה יותר מורכב וקשה ומסובך. אני רק אומר שלא צריך להירתע מקשה ומסובך, ולא תמיד אתה עומד כגבר ומתגבר להתוודות על החטאים, לפעמים זה קשה ולפעמים זה מורכב. ולא צריך לתת לקושי ולמורכבות מצד אחד לעצור אותי, ומצד שני להפיל אותי. לא מדובר פה על משחק סכום אפס, לא מדובר פה שאם אני לא מצליח במשהו אחד אז אני לא שווה או לא שווה כלום, אלא זה מכלול גדול, זה מכלול שלם, וצריך לנסות לעשות כמה שיותר, צריך לנסות לעשות מה שאפשר.
אני חושב שהתמקדות דווקא בנושא הזה, דווקא בנושא אחד שהוא אולי קצה הקרחון, הוא כאילו הקצה של הקצה של הנושא, היא לא מדויקת. צריך לחזור אחורה ולשאול את עצמנו ולנסות לבנות מערכים... המורים, שהיום זה כבר קורה שמורים, מורות, רבנים, רבניות, מחנכים, מחנכות, צריכים להתמודד עם שאלת העומק, והשאלה הפרקטית היא תבוא על מקומה בדרך זו או אחרת, כל אחד עם ההחלטות שלו אל מול הקדוש ברוך הוא.

חדר השאלות נוסד בסיוע משפחתו של זאב ז"ל לעילוי נשמתו ובתמיכת
The Honey Foundation for Israel

свернуть