רבי יצחק מברר עם רב נחמן (ברכות ז ע"ב) שלוש דרגות בחיבור לתפילה בציבור:
א. בבית הכנסת עם הציבור (רב נחמן לא יכול היה);
ב. לכנס עשרה הביתה (היתה בזה טירחא);
ג. להתפלל ביחידות בשעה שהציבור מתפללים (ומובאים מספר פסוקים להוכיח).
מנשה תוקף את הנביא ישעיה על מספר "סתירות" בין נבואתו לבין התורה ובסופו של דבר הורג אותו על כך! אחת מהן בהקשר של זמן הראוי לתפילה. משה רבנו אמר - "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" וישעיה - "דרשו ה' בהמצאו". והתשובה - ביחיד בין כסא לעשור, בציבור תמיד. המהרש"א מבאר שזהו הפסוק המלמד על עוצמת תפילה בציבור. כל הפסוקים בברכות (שם) מלמדים על יחיד המתפלל בשעה שהציבור מתפללים. אבא בנימין מוסיף (ברכות ו ע"א) שתפילת אדם נשמעת דוקא בבית הכנסת שהוא מקום רינה. תוס' (ע"ז ד ע"ב) וטור סבורים שהיינו משום שיש שם ציבור. הצל"ח מוסיף שהחידוש הוא אפילו אם אינו מתפלל עמם, אלא מתפלל בזמן שמצוי שם ציבור - זו כבר מעלה לתפילתו.

שיעור זה הוא חלק ראשון מתוך השיעור - "ידיני תפילת הציבור - חיוב התפילה בציבור " שהועבר במסגרת לימוד תכנית "מורנו" - לימוד הלכה בעיון לאדם העובד

לדף המקורות לשיעור הנוכחי לחץ כאן:
[ Ссылка ]

לדף ההרחבות לשיעור הנוכחי לחץ כאן:
[ Ссылка ]

"מורנו" - סמיכה לרבנות ללא היתר הוראה:
[ Ссылка ]

свернуть