לפני שנה בדיוק, אחרי 3 חודשים של מילואים בצפון, חזרתי לרימון.
ישבתי בכיתה ולא ממש הבנתי איך חוזרים לחיים של שגרה ויצירה.
אחרי שבוע הודיעו שרון נהרג. האדם הראשון שהכרתי אישית, שהחיוך שלו צרוב לי בזכרון ונגע בכל כך הרבה אנשים כבר לא, השמש זורחת כרגיל, ואין שום הגיון.
שבוע מאוחר יותר שמעתי את השיר הזה בשיעור של אוהד ולא הצלחתי להפסיק לבכות.
התרגום הזה מוקדש לכל האהבות שנגדעו במלחמה הזאת, ולזכרו של רון אפרימי.

במקור: I'll Be Here/ Adam Gwon
תרגום לעברית ושירה: נעמה גילד
קלידים והפקה: איתמר אפק
צילום: עמרי כהן
תודה מיוחדת לאוהד חיטמן

свернуть