כולם ראו? רק אני ראיתי? מה היה פה?!
- שא שטיל.
הבנתי. שמתי את הטלית...
- זה לא היה דבר של דימיון. אני אומר לכם, זה לא היה דימיון. זה לא היה משהו..
- היה מוחשי!
זה לא בשעת .. באמצע מוסף. ואני לא חושב שהרבי עכשיו יסתובב ויגיד, ואני חושב "או! ראיתי"
- אפילו אם עשיתי קידוש על בנדיקטין, וזה, לא אמרתי לחיים כלום, מהקידוש עד המוסף עם כל העליות, ההקפות והעליות והכל,
כבר עבר מזמן! - רוצה להדגיש לכם, זה לא שכרות, זה לא דימיון, זה מוחשי!!
- ראיתי את הרבי!!
- במוחש!!
(אחד השומעים שואל): שנה שעברה? א' המתוועדים עונה לו: השנה!
- כן, אני מדבר על שמחת תורה תשפ"ב.
- אני שומע לפעמים, חסידים מתוועדים, שלמה זלמן לנדא, ידוע, ועוד כאלו, מתוועדים ומספרים סיפורים.
- אגיד לכם האמת. אני לא מתחבר לזה, אני גם לא מכחיש את זה.
שלמה זלמן לנדא הוא איש אמיתי! הוא איש אמת.
הלוואי שהייתי מגיע לקרסוליים שלו, איך הוא חי עם תניא, עם חסידות, הוא חי עם הרבי, חי בעולם אחר! ז.א הוא חי בגוף גשמי, אבל הוא חי בעולם האמת...
אז שהוא רואה את הרבי, זה לא פלא.
שומע עוד לפעמים מאנשים שסיפרו שראו את הרבי.
זה שתדעו. שזה לא .. יודע .. מפנטז .. אני לא יודע .. תגידו .. תחשבו מה שאתם רוצים.
- אני סיפרתי את הסיפור, לחיים לחיים.
= = = = =
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
