לעוד שאלות: [ Ссылка ]

נוהגים לומר בשם רבי מנחם מנדל מקוצק: "אין דבר שלם מלב שבור". איך אפשר להבין זאת? בעצם, אומר פה רבי מנחם מנדל שהבנת החיסרון שבי הוא הסוד לשלמות רוחנית. זה מאוד מסוכן, זה יכול להביא לייאוש.
משורר ותיאולוג פרסי בשם רוּמי או רוֺמי אמר שהפצע הוא המקום שבו האור נכנס אליך. למה העולם הוא כך? למה על מנת להכניס את האור פנימה זקוקים אנו לעשות זאת על ידי פצע? אנחנו לומדים שהחיים הם לא שחור ולבן. זה גם זה וגם זה, כלומר הלב השבור מאפשר לאור להיכנס. הלב הפצוע הוא בעצם מקומה של אמת סובייקטיבית. לב נשבר הוא מצב שאדם עושה טעויות בחייו ונופל עמוק בתוך עולם האכזבה. ברגע זה אדם מסתכל פנימה עמוק, וסוף כל סוף, פוגש הוא שם את עצמו. אדם לא מרוצה מעצמו. זה מאוד כואב ומאכזב, אבל שם זה תהליך של התפתחות.
אני זוכר למשל את החוויה שלי כעולה חדש, הייתי שונה משאר חבריי, השפה, צבע עורי היה שונה, לא אהבתי זאת. רציתי להיות כמו כולם, לדבר עברית רהוטה בצורה חלקה, לא להתבייש לשאול או לענות. תמיד הרגשתי שבעצם יש פער גדול בין המצב הנתון למצב שתמיד שאפתי ורציתי להגיע אליו. המודעות הזאת הביאה אותי ללב נשבר, אבל אף פעם לא לייאוש. נכון, אני מודה ולא אבוש, היו גם רגעי ייאוש, אבל ההבנה הזאת שאני שונה מחבריי, המודעות הזאת שאני עומד רחוק מאחורי חבריי הצברים, היא שהביאה אותי להאמין בעצמי, היא שהביאה אותי לאחוז בתקווה ולא בייאוש. המודעות הזאת היא שהביאה אותי לקחת אחריות ולא להאשים אחרים. המודעות הזאת הביאה אותי לרצון לראות את הקושי להודות שאני צריך עזרה, ושבעצם אני רוצה להשתנות. אין ספק שהפחד היה לו תפקיד מכריע בכל התהליך הזה. אבל כאשר אני הבנתי והשתחררתי מהפחד, אז בעצם קלטתי שהנפילות והרגעים הקשים האלה בחיים הם בעצם ההזדמנות לגילוי העצמי, הם רגעי ההיכרות – האדם עם עצמו.
סצנה אחת בסרט חיים מודרניים בכיכובו של צ׳רלי צ׳פלין, אני זוכר שצ'רלי קיבל שם עבודה במסעדה כזמר, אף שלא ידע שהוא יודע לשיר, לא ידע לשיר, או שאולי ידע אבל הוא לא ידע שהוא ידע לשיר, וחברתו לחיים כותבת לו פתק קטן, את מילות השיר, והיא דוחפת לו את זה תחת השרוול שלו, והוא עולה לרקוד ורוקד יפה, בשעה שהוא בא לקרוא מהשיר – ממילות השיר, מגלה שהפתק אבד לו, וזה היה רגע הנפילה שלו. הוא היה נבוך, מאוכזב, פצוע, אבל לא מיואש. כולם מצפים למוצא פיו. פתאום חברתו מהצד אומרת לו באנגלית: Sing! Never mind the words, תשיר, מעצמך, אל תחשוב על המילים שהיו בפתק. ואז הוא מתגלה ומגלה את עצמו, שהוא זמר בחסד עליון.
האדם החוטא יוצא נגד אלוקיו, אבל באופן פרדוקסלי ההבנה של הריחוק מאלוהים היא שמקרבת אותו אליו. זה הרגע שהאדם מצליח להשתחרר מהמצופה ממנו, מעולם הערכים והנורמות של האחרים. מתוך הלב הנשבר צומחת תקווה ויצירה. האדם הופך, כפי שאמר לי פעם פרופסור אבי שגיא – ה'אתה המצווה' הופך ל'אתה הרוצה' והאמת מתגלה בתוכי. כלומר, צריך לעבור שני שלבים: שלב של פצע הלב המדמם, הנשבר, ואחר כך בשלב השני ההתקרבות לקב"ה, כפי שכותב הרב סולובייצ'יק, כך: היסוד הראשון בתשובה בא לביטוי בהכרת החטא, ההרגשה של הכרת החטא היא בייסודה בתחושה של ייאוש, אדם מסתכל במעשיו אומר: חטאתי, עוויתי, אני אשם, כלומר אני מודה באשמה, אני מודה בכך שאני פושע, ההרגשה של הכרת החטא היא הרגשת השפלות ואפסות של – מי אני? ומה אני ראוי לעבור לפני האלוהים ולהתקרב לפניו? הוא מסתכל ורואה כי כל חייו במבוי סתום, כי כל קיומו תפל חסר משמעות.
אבל יש בתשובה יסוד אחר, מנוגד לראשון ועם זאת חלק ממנו: יסוד הוא האמונה בבורא עולם ובאישיותו הרוחנית של האדם. אמונה זאת אומרת כי למרות היות האדם משוקץ ומתועב, הוא יכול בכוחות עצמו להתרומם ולצאת מסוגר מצבו המייאש. בהצלחה לנו.

свернуть