בשער הרביעי (חלק ג' בספר שערי קדושה), הרב מדגיש את החשיבות של העבודה הפנימית, האישית, שקשורה בקשר הדוק בקיום מצוות ובתיקון המידות. ושהיא תנאי להשגה של רוח הקודש והשגה של מדרגת הנבואה.
בשער השלישי הזכיר הרב את "מעכבי הנבואה".
"מעכבי הנבואה" - הם תוצאה של המעשים הפוגמים שלנו (של האדם).
אלו פגימות שבאות מהצד של האדם, כי האור תמיד נמצא מהצד של הבורא.
האדם שכלולו מכל העולמות, בפוטנציאל שלו יכול לממש את כל התווך של קבלת
האורות ולהגיע למדרגות נבואה. מכיוון שהאדם פוגם במעשיו, הוא גורם ליצירה של מיסוכים (מסכים) תודעתיים, שחוסמים מהאור להתבטא במלא הפוטנציאל בתודעה שלו.
יב. ויזהר מכל מדות בלתי הגונות כי הן מזהמות את הנפש היסודית
הנפש היסודית כוללת:
נפש הדוממת - נפש הצומחת - נפש החיה - נפש המדברת
הדוממת כפי שהסביר הרב אינה נפגעת ממעשי האדם כי היא מחייה את הגוף
כל אחד ואחד פוגע בהקשר למקום שלו -
הנפש הצומחת (אור רוח)- מאכלים אסורים
נפש החיה -(אור נשמה) (בהמית) יצרים - רגשות לא נשלטים
נפש המדברת (אור חיה) - לשון רע - דיבור לא הולם
נפש השכלית (אור יחידה) - מחשבה והרהור
להזהר ובפרט מהגאוה עד קצה האחרון עד אשר יהיה כאסקופה (סף דלת- מפתן) התחתונה שהכל דשין עליה, ותהיה מוטבעת השפלות בלבו ממש,
עד אשר לא ירגיש בשמחה מהמכבדו ובחרפה מהמגדפו ויהיו שניהם שוים בעיניו. ( ההשתקפויות החיצוניות - שמעוררות את הגאווה - האדם הצליח בפנימיות לשוות אותן - הוא מגיב עליהן באופן שווה - מראה שסיים את התיקון בעיניין גאווה - - אינו מגיב שלילי לגידוף - ואינו מגיב בחיובי למחמאה )
ומהכעס אפילו שיכוהו על לחייו, כי אין דבר מונע רוח הקודש יותר מהכעס, ומן ההקפדה (לדקדק בפרטים ללא תבונה, לא לותר, זה בעצם לא לשתף רחמים ולהיות בדין )
בתכלית האחרון אפילו עם בני ביתו. (הדיוק צריך לבוא מהתבונה מההתבוננות)
ומן העצבות בתכלית האחרון, כי אין נבואה שורה כלל אפילו על הראוי אליה מתוך עצבות. (מביאה לעצלנות - לחוסר אמונה - חוסר חשק - לפחדים - אי עשיה - העצבות שורש להרבה רעות - פותחת דלת לשליליות גדולה - לכן להזהר ממנה כמו מאש)
ויהיה שמח בחלקו אפילו בשעה שיסורין באין עליו, (שמחה מגינה עלינו - היא גם כח הריפוי - אין מרירות - יש קבלה של הגורל - לכן מחזקת אמונה ועבודת השם - אדם שמח בחלקו - אדם שיש בו עשיה ומוטיבציה - אבל עם מידה - זה לא ההב הב הב -
כי הוא מסופק - אבל עושה כי יש בו שמחה - פותח פתח לגדילה של אהבה - מביא לאהבת השם והבריות והכל )
כמו שכתוב (דברים ו' ד'): ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו'.
אנחנו אומרים אחרי קריאת שמע - מתחילים את הברכות - שהן חלק מהקריאה - ב וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.
לבבך - שני הלבבות - ימני ושמאלי - חיובי ושלילי (כשטוב לי וכשרע לי )
זה ההגנה שלי - שלא יאחזו בי החיצונים - לאחוז באהבת השם - בכל נפשך (כל בחינות הנפש - אור האהבה - תיקון כל בחינות הנפש )
ובכל מאודך - מאוד = אדם - כלומר כל כלך כאדם )
ישראל - אלו שיש בהם את הבחינה של החיבור בכל מאודם - לכתר העליון - לאור היחידה - האחד -
ואחר כל זה יהיה עוסק בכל כוחו בתורה לשמה לגמרי לעשות נחת רוח ליוצרו בלבד. כשיעסוק בתורה ובמצות יהיה שמח עד קצה האחרון,
כמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב): שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב,
כל פעם מחדש אני שמח (שש) על אמרות השם שזה תורתו
כמו שמצאתי שלל רב - אוצר - נפל בחלקי הרבה וכל פעם מחדש - להבין את הכח שטמון בתורת השם - כוח האור - שמציל אותי - זו השמחה הכי גדולה -
כי על ידי כן ימשיך שפע בכל העולמות. - (תמיד ימשוך עוד - כי לו עייף - תמיד מתלהב ושמח - אז האורות ימשיכו להאיר בו )
ועיקר הכל הוא יראתו יתברך תמיד בכל רגע לבלתי יחטא, (הסבר : יראת השם שומרת מהחטא - כי יש בנו בושה מכבודו - אנחנו נזהרים - מקטינים עצמינו בפניו )
וזה על ידי שישים השם נגד עיניו,
כמו שכתוב (תהלים ט"ז ח'):
שויתי ה' לנגדי תמיד. (כי מימיני בל אמוט)
ויכוין להדביק מחשבתו בו, לא יפסיק אפילו רגע,
וזהו סוד ולדבקה בו, ובו תדבק:
ההגנה הכי גדולה - כי אני שומר על הדרך הישרה - ישר אל משווה אותו לפני - כל פעולותי (עשיה) - רגשותי (יצירה) - מחשבותי (בריאה) - הרהורי (אצילות)
בכל העולמות אני מכוון אליו - משווה אותו לפני - אז לעולם אטעה בדרך.
שיעורים - כל יום שלישי מ20:00 - 21:30 בתל-אביב
ליצירת קשר:
haavaya@gmail.com
הרשמו לערוץ כמנויים
לקבלת עידכונים הצטרפות לקבוצת הווטסאפפ בקישור:
טלגרם: [ Ссылка ]
[ Ссылка ]
