תפארת שבגבורה היא הרחמים של יצחק אבינו. את רחמי יצחק אנו פוגשים דוקא ביחס לעשו, אך בדיוק כמו שראינו אצל אברהם, הרחמים צריכים בירור! שם שרה דאגה שאברהם לא ירחם על ישמעאל יותר מהראוי, וכאן רבקה דואגת שיצחק לא יעשה זאת בנוגע לעשו (אלא שרבקה עושה זאת באופן עקיף, ובכך פועלת על השורש הגבוה ביותר של יצחק, למעלה מדעתו הגלויה).
איך באמת יצחק, מדת הדין, מרחם על עשו, הרי "מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו"! אלא שיצחק רואה את הניצוץ הקדוש הנמצא בתוך עשו (כפי שהוסבר בחסד שבגבורה) ועליו הוא מרחם. גם לאחר שיעקב זכה בברכות, הצליח עשו לעורר את רחמי אביו וזכה בברכה משלו.
את מדת התפארת-רחמים מייצג יעקב אבינו, אם כן התפארת שבגבורה היא יעקב שבתוך יצחק. ישראל נקראו במיוחד "רחמנים", מדת הרחמים מופיעה אצל כל האבות ולכן כולם נקראו בשם ישראל: "יצחק נקרא שמו ישראל" (ב"ר סג, ג)! אמנם יעקב נראה 'בן של אמא', ובכל זאת יש קשר עמוק בינו לאביו: רק יצחק יכל להוליד את יעקב, וגם להעניק לו לבסוף את הברכה ו'לחתום' עליה "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". הקשר הזה מודגש בפסוק "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" ומפרש רש"י שתולדות יצחק הם יעקב ועשו (המופיעים בהמשך): כל-כך חשוב להדגיש זאת עד שהפרשה נקראת תולדות, תולדות יצחק מגלים נקודה פנימית בתוך אביהם (השוו לפרשת נח הפותחת בלשון זהה "אלה תולדת נח" ואינה נקראת פרשת תולדות).
הולדת יעקב ליצחק מתאפשרת רק לאחר שנשלם החיבור בין אברהם ליצחק, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" – כלומר, לאחר חיבור החסד של אברהם והגבורה של יצחק מתגלה מדת התפארת-רחמים של יעקב, הממזגת את שתיהן.
יש מעלה מיוחדת ברחמים המתגלים דוקא אצל יצחק שמדתו מדת הדין – כי פירוש הדבר שגם מתוך מדת הדין, הקשה לכאורה, מתעוררים רחמים. כך בדיוק מתארים חז"ל את המעמד שבני ישראל נידונים לפני הקב"ה, ורק יצחק מצליח לזכות אותם בטענותיו, על-ידי 'חשבון' מדויק במדת הדין, רחמים המתעוררים בתוך הדין עצמו – רחמים בדין, תפארת שבגבורה.
ניתן לצפות בשיעורים נוספים, להוריד קבצי שמע ותמלולים באתר מלכות ישראל:
www.malchuty.org
ניתן לקבל סרטונים לוואטספ במספר - 972507951105+
Help us caption & translate this video!
[ Ссылка ]
