גרסה אחרת: [ Ссылка ]
1. קושי: לא ברור למה הסיפור על יהודה ותמר מופיע פה, באמצע של סיפורי יוסף.
פתרון: יהודה חטא ליוסף בפרק לז ולכן כעת הוא נענש בכך ש-2 בניו מתו (גמול לדורות)?
1. "ויַּרְא יהודה בת איש כנעני ושמו שׁוּעַ ויקחה ויָּבֹא אליה" -
- יהודה נשא אישה כנענית. לאבא שלה קראו שׁוּעַ אז אנו נקרא לה בת-שוע.
- בניגוד לדברי רוב הרבנים כיום (אסור ליהודי לשאת אישה לא יהודיה), אבותינו התחתנו עם נוכריות. אבותינו לא היו גזענים, בניגוד לבן-גביר וסמוטריץ שרק מתחזים ליהודים.
2. " וַתַּהַר וַתֵּלֶד בן ויִּקְרָא שְׁמוֹ עֵר. ותַּהַר עוֹד ותֵּלֶד בן ותִּקְרָא שְׁמוֹ אוֹנָן. ותֹּסֶף עוֹד ותֵּלֶד בן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שֵׁלָה והָיָה בִכְזִיב בלִדְתָּהּ אֹתוֹ" -
- יהודה ובת-שוע ילדו 3 בנים: עֵר הבכור; אוֹנָן ה"סנדוויץ" והבן הצעיר שֵׁלָה (שילה). שילה נולד במקום בשם כְזִיב.
- מי שנתן את השם של ער זה (כנראה) האבא כי כתוב בלשון זכר "וַיִּקְרָא את שמו" ואילו מי שנתן את השם של אונן ושילה זו האמא כי כתוב בלשון נקבה "וַתִּקְרָא את שמו".
3. ער היה רע בעיני ה' (לא כתוב למה) ולכן ה' הרג אותו.
יתכן שמדרש השם של "ער" זה "רע" (אותן אותיות - "ע" וגם "ר" - רק בהיפוך הסדר).
4. חוק ייבום:
לפי מנהג הייבום הפטריארכלי , אלמנה ללא ילדים, תתחתן עם אחיו של המת שיעשה לה ילדים שיקראו על-שם המת. לכן יהודה מחתן את תמר עם בנו השני, אונן, ככתוב "בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָה וְהָקֵם זֶרַע לאָחִיךָ"
5. אונן ידע ש"לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע": התינוק שיוולד לו לא יקרא על שמו אלא על-שם של ער.
לכן אונן "בא אל אשת אחיו וְשִׁחֵת ארצה" - אונן שכב עם תמר, אבל הוא לא גמר בתוכה אלא בחוץ כדי שהיא לא תכנס להריון...סליחה על הגסויות אך לא מצאתי דרך אחרת להסביר.
אך אונן "יֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" -
אונן חטא (לא כתוב במה. אולי בכך שהוא לא קיים את מצוות הייבום).
אז ה' התרגז עליו והרג אותו לפי עקרון הגמול: מי שחוטא ל-ה', ייענש. פה יש גמול אישי - אתה חטאת אז אתה תענש באופן אישי.
מסיפור זה רוב הרבנים, שלא מבינים את התנ"ך, הגיעו למסקנה השגויה שאסור לאונן. הרבנים טועים - הרי אונן לא מת כי הוא אונן (עינג את עצמו מינית) אלא כי הוא לא הכניס להריון את תמר ובכך הוא הפר את חוק הייבום
[ Ссылка ]
[ Ссылка ]
6. לפי הייבום, יהודה היה אמור לחתן את תמר עם בנו השלישי, שילה.
אך יהודה חשב (בטעות) שבגללה, 2 בניו מתו וכך עלול לקרות גם לשילה ("פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו").
לכן יהודה שיקר לתמר (חטא בין אדם לחברו) ואמר שהוא יחתן אותה עם שילה אך רק כששילה יגדל.
אגב, לפי המקרה של אונן, ה' היה אמור להרוג כעת גם את יהודה אבל למזלנו ה' לא עשה את זה, כי יהודה הוא היהודי הראשון ואם יהודה היה מת, אז אנו לא היינו. בהנחה שאתם מאמינים בסיפור התנ"כי.
עוד 2 מדרשי שם אפשריים:
- שילה מכונה כך מ"אשליה" כי יהודה השלה את תמר והבטיח לה ושיקר.
- שילה נולד ב"כזיב" וזה מרמז ל"אכזבה" של תמר
7. בהמשך מתה בת-שוע.
המספר המקראי (הכותב) מרמז שכעת יהודה הוא גם אלמן (כמו תמר) וגם להסביר מדוע כעת יהודה ילך לשכב עם זונות. בושה.
ויום אחד יהודה הלך עם חבר שלו בשם חִירָה הָעֲדֻלָּמִי.
תמר שמעה על הליכתו ולכן היא הסירה את בגדי האלמנות שלה והתחפשה לזונה ("תְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף"=זאת ההתחפשות לזונה).
כשיהודה ראה אותה, הוא לא זיהה את תמר (יהודה לא היה כנראה איש חכם, ראבק. זאת כלתך) אלא חשב שזו זונה. לי זה גם מזכיר את יאיר נתניהו שהלך לזונות בדרום ת"א. בושה
8. תמר שאלה את יהודה - "מה תתן לי" בתמורה לסקס ?
יהודה ענה - "גדי עזים מן הצאן"
הבעיה: הגדיים לא היו עם יהודה באותו רגע.
לכן תמר דרשה ערבון (ערבות, פיקדון) - שיביא לה משהו כתחליף עד שיותר מאוחר הוא יביא לה גדי.
יהודה הסכים לדרישתה לקבל ממנו כערבות זמנית את "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ" (החותמת שלך, הפתיל שלך והמטה\מקל).
אז יהודה ותמר שכבו.
סוף סוף תמר נכנסה להריון. מה שער, אונן ושילה לא עשו, עשה האבא.
9. ויִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ (חברו) הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא מְצָאָהּ" -
יהודה שלח את חברו שיתן לזונה (תמר) את הגדי ושיקח ממנה את הערבות אך הוא לא מצא אותה.
החבר שאל את אנשי האזור "אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה" (איפה הזונה ?... קדשה=זונה).
והם ענו - "לֹא היתה בָזֶה קְדֵשָׁה" - הזונה לא פה.
(בדתות מסוימות, "קדשה" זו אישה שקיימה יחסי מין לטובת פולחן דתי)
10. יהודה מחליט שלא לחפש שוב את הזונה "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (שלא יצחקו עלינו. ניסה להסתיר את האירוע). החותמת, המטה והפתיל נשמרו אצל תמר.
11. אחרי 3 חודש, סיפרו ליהודה ש"זָנְתָה תָּמָר...הָרָה לִזְנוּנִים" - שתמר שכבה עם גבר והיא בהריון.
12. יהודה הפסיכי חטף קריזה וציווה לשרוף את תמר. איזה חמוד
13. תמר "שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ (שזה יהודה) ... לאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה ... הַכֶּר לְמִי החֹתֶמֶת והפְּתִילִים והמַּטֶּה" - תמר מראה ליהודה את החותמת, פתיל ומטה שהוא השאיר אצל ה"זונה".
תמר מוכיחה ליהודה שהיא בהריון ממנו.
14. יהודה מבין שתמר צדקה במעשיה כי הוא לא נתן לה את שילה (יהודה הפר את חוק הייבום).
לכן יהודה לא שרף את תמר. תודה באמת
15. לידת פרץ וזרח לתמר: התינוק הראשון הוציא יד מהרחם. המיילדת קשרה על היד שלו חוט שני (צבע אדום) לסמן שהוא יצא ראשון. לכן לתינוק יקראו זרח.
אך אז זרח השיב את ידו לתוך הרחם. זה איפשר לתינוק השני לפרוץ (לעקוף אותו) ולצאת ראשון. לכן המיילדת אמרה "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" ולכן לתינוק הזה קראו "פָּרֶץ".
בסיפורים עתידים, אחרי דורות רבים, יסופר שאחד מצאצאי פרץ יהיה דוד בן-ישי, מלך ישראל
