במעבר הדירה האחרון איבדתי כונן גיבוי עם בערך כל המוסיקה שכתבתי ב 11 השנים האחרונות. כמובן שגם באותה הזדמנות זרקתי את כל הפרטיטורות מנייר ששמרתי (כי למה צריך לשמור נייר, יש הכל בגיבוי).

הדבר הבאמת מצער הוא שהמון המון סקיצות הלכו לאיבוד. המון התחלות שלא הבשילו, לא פורסמו, לא בוצעו. הרבה מאוד דברים שהתכוונתי לעשות איתם משהו מתישהו. מדובר על ג'יגות רבות של אודיו, תווים, תרשימים ומחשבות שהורדתי לטקסט. חלק מהן אני כבר לא זוכר שכתבתי והדרך היחידה להיזכר היתה לחטט שם פעם בכמה זמן. אבל יש עוד דברים שמזכירים לשמחתי -

היום במקרה נתקלתי בסטטוס של אלברט סופר שסיפר על ערב שמוקדש לשירתו של ישראל אלירז ז"ל שהוא משתתף בו ואני נזכרתי בספר של אלירז שהפך לי את הנשמה, 'הילולות'. הפנטזיה שלי היתה לבנות הופעה סביב השירים, במרכז המופע תעמוד תזמורת מיתרים גדולה עם כמה תוספות, הכל יעבור דרך מעצב סאונד בזמן אמת. כל האפקטים והתוספות האלקטרוניות ייכתבו בפרטיטורה ויהוו חלק מהיצירה בשילוב מימד ויזואלי - תנועה או וידאו ארט.
חלק מהשירים יולחנו, חלק יהיו ספוקן וורד ע"ג המוסיקה.
החלום שלי היה (ועודנו) ששלום חנוך ישיר. ניסיתי להגיע אליו ע"י שליחת הסקיצה הזו במייל ולמרות שהוא מעולם לא חזר אלי אני כל כך שמח שעשיתי את זה כי בזכות המייל הזה הצלחתי לשחזר את הסקיצה.

אלברט היטיב להגדיר את השירה של אלירז: "שורות שמעניקות צידוק מלא לחיים שלמים" הוא באמת היה גאון אמיתי של מילים. כל כך מעט מילים שמקפלות אלפי פנים ואפשרויות - למי שיודע לקרוא ולהקשיב.
אז אתם גם מוזמנים להקשיב (באוזניות או ברמקולים טובים) לסקיצה הזו, מי יודע, אולי הפנטזיה הזו תתגשם מתישהו 😌

הטקסט:
גבוה מעלינו מתרגשת סערה
נכונה ליפול עלינו
ועדיין לא בשלו התנאים
לטפל בצד הלא נודע של הגשם.
יש לי בטן מלאה על הגשם.

свернуть