הקורס האינטרנטי של אלי קרסניץ - [ Ссылка ]
האתר של אלון מור - [ Ссылка ]
כשהייתי בן 10 בערך, הבנתי שגם אני אמות יום אחד.
ההבנה הזו זעזעה אותי קשות והפחידה אותי ברמות הכי עמוקות שאפשר לתאר. בעצם אפשר לומר שזו הייתה חוויה טראומטית ומשנת חיים. אם לפני כן חייתי במעין חלום של חיי נצח, לאט לאט חילחלה אלי ההבנה האיומה שגם אני אמות ואחדל מלהתקיים יום אחד.
בבית שבו גדלתי לא דיברו על מוות או פחד מהמוות (וגם על רגשות בכלל). המוות היה נושא מודחק ומגונה, כזה ש"לא מדברים עליו" ואם כבר זה עולה, אז מעבירים נושא כמה שיותר מהר כך שכבר כילד הבנתי שמוות זה משהו לא יפה, לא מקובל ממש לא נושא לשיחה.
כך קרה שכשהבנתי שגם אני אמות יום אחד, לא העזתי ולא חשבתי בכלל לדבר על זה עם מישהו. נשארתי לבד עם הדמיון שלי להתמודד עם התובנה האיומה הזו וזה ממש יצר בי משבר עמוק עם החיים, עם אלוהים שהייתי מדבר איתו הרבה בילדות ועם כל תפיסת העולם שלי.
הפחד והאימה שליוו אותי מאז גרמו לי להרבה מאוד ניתוק מעצמי ומהחיים, פחד מלחיות את עצמי באמת וחיים שבהם אני מלווה תמיד בצל של אימה שיום אחד גם אני אצטרך להפרד מכל מה ומי שיקר לי.
מאז עברו הרבה שנים והרבה תהליכים והיום, המוות והפחד ממנו נתפסים אצלי (לרוב) אחרת. היום במידה רבה המוות הוא מקור של השראה ומוטיבציה בשבילי, מקור של הערכה ואהבה לחיים ולכל רגע שאני חווה.
מאז ההתאבדות של אבא שלי, נושא המוות צף ועלה בי מחדש בעוצמות ועומקים שלא הכרתי. המפגש הזה עם המוות דרך האובדן של אבי, לקח אותי לעומקים חדשים של פחד, עצב, יאוש וגם חמלה, אהבה והתבגרות במובנות הכי טוב של המילה.
בסרטון הזה אני רוצה לחלוק אתכם את מה שאני רואה, מבין ומרגיש היום לגבי מוות, פחד מהמוות, התמודדות עם אובדן ואבל כתוצאה ממוות של אדם קרוב.
אני רוצה לשתף בתובנות לגבי משמעות המוות והחיים, המוות כמקור למוטיבציה, קבלה ואהבה ואפילו הגשמה עצמית בחיים.
תודה לאלון מור היקר על השיחה הכנה והאוהבת הזו.
