כ הנה-נא העיר הזאת קרבה, לנוס שמה--והוא מצער; אמלטה נא שמה, הלא מצער הוא--ותחי נפשי. כא ויאמר אליו--הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה: לבלתי הפכי את-העיר, אשר דברת. כב מהר, המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-באך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער. כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צערה. כד ויהוה, המטיר על-סדם ועל-עמרה--גפרית ואש: מאת יהוה, מן-השמים. כה ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר, ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה. כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח. כז וישכם אברהם, בבקר: אל-המקום--אשר-עמד שם, את-פני יהוה. כח וישקף, על-פני סדם ועמרה, ועל-כל-פני, ארץ הככר; וירא, והנה עלה קיטר הארץ, כקיטר, הכבשן. כט ויהי, בשחת אלהים את-ערי הככר, ויזכר אלהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפכה, בהפך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט. ל ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנתיו עמו, כי ירא, לשבת בצוער; וישב, במערה--הוא, ושתי בנתיו. לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ. לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עמו; ונחיה מאבינו, זרע. לג ותשקין את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה. לד ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו, זרע. לה ותשקין גם בלילה ההוא, את-אביהן--יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה. לו ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן. לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום. לח והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני-עמון, עד-היום
