עקבות חורבן הבית השני והשלכת אבני הכותל על הרחוב המרוצף, בנו יושבי העיר את בתיהם מעל ההריסות, כך שמפלס החיים עלה בחלק זה של העיר. תהליך זה התרחש עוד ועוד במהלך הדורות (בדומה להיווצרות תל ארכאולוגי), עד כי פני השטח במאה ה-19 היו גבוהים בכמעט 20 מטרים ממפלס החיים בימי הבית השני. כשהחוקר האמריקני אדוארד רובינסון ראה לראשונה את שרידי הקשת הבולטת מהכותל המערבי בשנת 1838, היו פני השטח בגובה אבני התמך של מערכת פיגומי הקשת. תמונות מהתקופה מציגות את שדה הבצלים שכיסה אז את פני השטח, וכיצד יכלו האנשים לשבת על האבנים הבולטות מהכותל תחת צל שרידי הקמרון. בספרו משנת 1841 מתאר רובינסון את גילוי הקשת:
בביקורנו הראשון בפינה הדרום מערבית של אזור המסגד ראינו כמה מהאבנים הגדולות בולטות מהכותל המערבי, באופן שבמבט ראשון נראה כתוצאה של התפקעות הכותל ממכה אדירה או רעידת אדמה. לא שמנו ליבנו לעניין באותו זמן, כי היינו עסוקים בנושאים אחרים, אבל כשהזכרנו את העובדה לאחר זמן קצר בחוג ידידים, מצאנו שגם הם שמו לב לכך, ומישהו ציין כבדרך אגב שנראה שהאבנים היו חלק מקשת ענקית. למשמע הערה זאת, שורה של מחשבות עברה בי, שלא העזתי להתקדם איתן, עד ששבתי למקום לוודא בעיני את אמיתות ההצעה. מצאתי שכך הם פני הדברים! התצורה של האבנים הענקיות הללו, שנראו במבט ראשון שיצאו ממקומן בכותל כתוצאה של מכה אדירה, מצויות בכל זאת במקומן המקורי. המתאר החיצוני שלהן תואם עקום מסודר והן מהוות חלק מקצה של קשת ענקית, שפעם יצאה בכיוון אל הכותל המערבי להר ציון, מעל גיא הטירופיאון. הקשת הזאת הייתה חייבת להיות חלק מהגשר שיוסף בן מתתיהו תיאר כמחבר את הר הבית עם העיר העליונה של ירושלים.[5]
החפירות למרגלות הקשת, 1969
ההנחה שהקשת הייתה חלק מגשר התבססה כנראה על ממצא הגשר בו שולבה קשת וילסון מעט צפונה יותר, שנחשפה כשמונה שנים קודם לכן.
את מחקרו של רובינסון המשיך החוקר הבריטי צ'ארלס וורן, כשלושים שנה לאחר מכן. באותה עת לא התאפשרה חפירה סטרטיגרפית מסודרת, בה נחשפות שכבות החיים בזו אחר זו, וזאת בשל עוינותם של מוסלמים מקומיים, ומפאת קשיים שונים שהערים השלטון העות'מאני על חוקרים זרים. בשל כך נאלץ וורן לעבוד בפירי חפירה אנכיים, ולנסות ללמוד מהם על מראה פני השטח בעבר. וורן הצליח לחשב את זווית הקשת, ממעט אבני הקמרון שבלטו מהכותל, וחפר פיר אנכי הישר אל אומנת הקשת מצדו השני של הרחוב המרוצף. רמת הדיוק של חישובו הובילה אותו לחשיפת ארבע החנויות שבאומנת הקשת, הנראות היום לעין בגן הארכאולוגי. מיקומו של הפיר נראה בציור הכחול, שצייר אחד מחברי משלחת החפירה של וורן, כבור עמוק ומעליו חצובה שאפשרה את הוצאת דליי העפר. גם וורן סבר כי מדובר בקשת שהיא חלק מגשר, ובעקבות כך בנתה עיריית ירושלים שערי כניסה לרחבת התפילה בכותל המערבי אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 בצורת גשר קשתות, המתחיל מול קמרון קשת רובינסון, ומסתיים בבתי הרובע היהודי. רק לאחר גילוי בסיס גרם המדרגות במהלך חפירות הגן הארכאולוגי בשנות ה-70, התברר כי היה זה מחלף ולא גשר.
כיום הקשת הוקצתה למקום תפילה לנשות הכותל במסגרת ניסיון לפשר בינן לבין הקהילה האורתודוקסית.
