√ חגבים טהורים על פי סמני התורה - זקני העדה ידעו לזהותם ללא חשש.
□ מתוך אינציקלופדיה יהודית.
◇ יש מהם המותרים באכילה, ויש האסורים.
מצוות עשה (סי' קנ"ט פ' שמיני) לבדוק בסימני חגבים לידע הטהור מן הטמא, שנאמר:
"את זה תאכלו מכל העוף ... מכל שרץ..."

○ סימני חגבים טהורים הם:
ההולך על ארבע אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ,
ובהם הארבה הסלעם החרגול והחגב למיניהם (ויקרא י"א כ"א-כ"ג).

○ ארבעה סימני כשרות הם:
ארבע רגלים,
ארבע כנפים,
קרסולין (כרעים),
וכנפיו חופין את רובו לנתר בהן.

○ הכתיב בפסוק הוא אשר "לא" כרעים, והקרי "לו", לדרש שאפילו אין לו עכשיו, ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הזחל – מותר באכילה (חולין ס"ה).

○ כלבו (סי' ק"א) מונה רק שלושה סימנים:
שיש לו ארבע רגלים,
וארבע כנפים שחופות אורך גופו ורוב הקפו,
ויש לו שני כרעים לנתר בהם.

○ בלשון חז"ל:
ארבה זה גובאי,
סלעם זה רשין,
חרגל זה ניפול,
חגב זה נדיין.

○ ונאמר "למינו" ארבע פעמים, לרבות הדומה לו, ולהביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית (שם).

○ צפורת כרמים הוא מין ארבה שאין לו גבחת,
יוחנא מין סלעם שיש לו גבחת,
ערצוביא מין חרגול שיש לו זנב,
והרזבנית הוא מין חגב.

○ חגבים לאכילה
בארצות המזרח אוכלים את החגבים צלי ומבושל. מיבשים את החגבים בחום השמש וטוחנים מהם קמח ומערבים בדבש.

○ היהודים התימנים אוכלים חגבים טהורים עפ"י סמני התורה, מפני שיש להם מסורת לזיהוי המינים הטהורים ואכילתם.

○ האשכנזים לא יאכלום מפני שאין להם מסורת לזיהוי המינים הטהורים.
כתב רש"י:
כל הסימנים הללו מצויין באותן שבמדינתנו. אבל יש שראשן ארוך, ויש שאין להם זנב, וצריך שיהא שמו "חגב", ובדבר הזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם (רש"י לויקרא י"א כ"א-כ"ג).

√ מצ''ב צילום וידאו של חגב - ארבה, שעל פניו נראה מהמין הכשר, וצריך בדיקה מקרוב 👍🏻 •

👌🏻 אהבתם ? ? שתפו 😉

בברכת התורה

קבוצת:

צאצאי קהילות קודש יהדות תימן ♡
ב Facebook
ב YouTube
ב WhatsApp

свернуть