בתאריך כ"ו באייר תשס"ז הגיע הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א כדרכו לבית מרן ראש הישיבה זצוקלל"ה להתיעצות, בין השאלות שנשאלו באותו מעמד, שאל הגרש"ב שאלה שהיתה נראית תמימה, בעקבות סיפור שארע באותו זמן בחיידר עטרת שלמה בבית שמש.
אלמנה צעירה ואמא לילדים קטנים, נישאה מחדש עם אבא לילדים שכבר למדו בחיידר, ועם הנישואין ביקשו ההורים להכניס גם את היתומים שהגיעו עם האמא, לחיידר.
הדבר נתקל בהתנגדות של הורים לילדים בחיידר, הם ניגשו לגרש"ב ודרשו ממנו שלא לקבל את הילדים, הדרישה הזו היתה נראית לגרש"ב הזויה ובלתי הגיונית, אך ההורים התעקשו על כך. בצר לו פנה הגרש"ב כמו בכל ענין ודבר לבית מרן ראש הישיבה זצוקלל"ה שהיה תמיד הכתובת לכל ספק או שאלה, ולכל הכרעה קטנה כגדולה, וגם הסוגיא הזו נשטחה על השולחן.
מרן ראש הישיבה כידוע, כאב מאד את נסיון הפגיעה במשפחה, ואת דרישתם של אותם אברכים לבדל את ילדיהם, מהילדים שלא בדיוק נראו להם, והוא בכאבו, זעק את הזעקה המפורסמת: "גאווה, זה רק גאווה"
ואז החל לספר איך היה נראה החיידר בו הוא לומד בעיר בריסק.
עוד באותו ערב נסע הגרש"ב חזרה לבית שמש, לבית האברך, והראה לו את תשובת מרן הגראי"ל שטיינמן, והילדים כמובן נכנסו לחיידר.
החומרים המקוריים היו חסויים במשך זמן רב, כמו כל הארכיון היקר של מוסדות עטרת שלמה, ולא נחשפו, רק בניסן תש"ע החומרים האלו דלפו דרך האברך השואל והגיעו אל התקשורת, שתרגמה את המשפטים לא בצורה המדויקת,
כאן מוצג התרגום המדויק.
