הבעל שם טוב מפרש איך זה שהבורא כולו טוב ולפעמים יורד לאדם רע???ומסביר שלפעמים הכל זה טוב וכולם רואים את השפע אבל יש מציאות אחרת שלפעמים האדם לא ראוי אז הבורא מוריד לו מתנות עם עטיפות רעות כדי לבלבל את המקטרגים בשמים ואם האדם מלא באמונה וביטחון שהכל זה טוב הוא הופך גם את העטיפות הרעות למתנות ואם הוא נופל באמונה הוא הופך את הרע למציאות של רע כיוון שהסיר מעצמו את האמונה שכל מה שעושה הבורא הוא לטובה!!!
בפרשת מקץ, הבעל שם טוב, מייסד החסידות, מביא תובנות רוחניות ועומק פנימי בפירושיו, תוך הדגשת רעיונות של אמונה, השגחה פרטית ועבודת ה'. הנה כמה נקודות מרכזיות מתורתו על הפרשה:
1. ענייני השגחה פרטית:
הבעל שם טוב מדגיש שכל מה שקורה בעולם, גם אם נראה חסר משמעות, הוא חלק מתוכנית אלוקית כוללת. בסיפור של יוסף ואחיו, רואים כיצד אפילו מעשים שנראים כמעשי עוול מובילים בסופו של דבר לגאולה ולתיקון.
2. חלומות יוסף:
הבעל שם טוב רואה בחלומות ביטוי לרצונות הפנימיים של האדם ולשורש נשמתו. החלומות של יוסף אינם רק מסרים עתידיים, אלא גם ביטוי לשליחות הפנימית שלו בעולם. כל אדם צריך להקשיב לחלומותיו הפנימיים ולחפש את ייעודו בחיים.
3. הכרת הטוב:
יוסף, למרות כל הסבל שעבר, נותר מלא אמונה וביטחון בה'. הבעל שם טוב מלמד שאדם צריך להכיר בטוב שבכל דבר, גם כשנראה שהמצב קשה. האמונה בטוב המוחלט של הבורא מאפשרת לאדם להתגבר על הקשיים.
4. פתרון החלומות של פרעה:
יוסף מפרש את חלומות פרעה לא רק כחכמה טבעית, אלא מתוך השראה אלוקית. הבעל שם טוב מדגיש שכדי להבין דברים לעומק, יש להתחבר לשורשם הרוחני, לא רק לנתח אותם ברובד החיצוני.
5. "שבע שנות שובע ושבע שנות רעב":
הבעל שם טוב משתמש בסמליות של שנות השובע והרעב כדי להורות על מחזוריות בעבודת ה'. יש זמנים של שפע רוחני, בהם קל יותר לעבוד את ה', וזמנים של "רעב" רוחני, בהם נדרשת התגברות מיוחדת. האדם צריך לאגור כוחות בזמני השובע כדי לעמוד בזמני הניסיון.
הבעל שם טוב משתמש בפרשת מקץ כהזדמנות ללמד על החיים הפנימיים של האדם ועל הקשר העמוק שבין האדם לבוראו. תורתו מזמינה את האדם לראות בכל אירוע בחייו קריאה להתקדמות רוחנית ולתיקון פנימי.
