צילום ועריכה : אייל ברטוב - Video photographer- Eyal Bartov
הרצאות טבע , סביבה ומסעות - bartove@netvision.net.il
04-6366902 / 050-3410071 - www.eyalbartov.com
הפסיפס התגלה ב-1950, במהלך אימון צבאי, ולאחר חמש שנים כוסה בחול בשל התפוררותו. הארכאולוג שמואל ייבין פרסם את ההודעה הראשונה אודות התגלית, והגדיר את המבנה ככנסייה בשל האפסיס שנמצא בחלקו המזרחי של המבנה והפונה מזרחה. מאחר שלא מצא במקום עמודים, הציע לראות במבנה כנסייה בלתי מקורה. אשר עובדיה הכליל את המבנה בקורפוס הכנסיות שלו. בשנת 1985 התייחס רוני רייך לממצאים, והסיק שאין מדובר כלל בכנסייה אלא בחלק מרכזי של וילה.
רק באוגוסט 2004, בעלות כספית של 600,000 ש"ח אשר מומנה על ידי החברה לפיתוח קיסריה, הסירה רשות העתיקות את שכבת האדמה בעובי של 70 ס"מ שכסתה את הפסיפס, שחזרה וחזקה אותו, והכשירה אותו לביקור. העבודות הסתיימו באוקטובר 2005 והאתר נפתח לקהל הרחב. הכניסה לאתר אינה כרוכה בתשלום, וניתן לצעוד גם על הפסיפס עצמו.
רצפת הפסיפס השתייכה לארמון ביזנטי שהוקם בסוף המאה ה-6 או בתחילת המאה ה-7 ואשר שכן מחוץ לחומותיה של קיסריה העתיקה. הרצפה כסתה את החצר המרכזית של הארמון, אליה הוביל פורטיקו בצידה המערבי, וסביבה שכנו אכסדרה, חדרים וחצרות נוספות שגם בהם היו רצפות פסיפס. שטחו הבנוי של הארמון השתרע על פני כ-1,500 מ"ר ושטחה של האחוזה כולה היה כשלושה דונמים. הוא השתייך למשפחה נוצרית אמידה, אך לא נמצאו עדות או כתובת המעידות על זהותה. במבנה הייתה קומה נוספת אשר גם היא הייתה מרוצפת בפסיפסים, ואשר חלקים ממנה קרסו על בעת שהארמון נהרס בשריפה, כנראה בעת הכיבוש הערבי בשנת 640. קורות העץ של הקומה השנייה נשרפו, וחלקי הפסיפס שלה נמצאו מונחים על רצפת הקומה הראשונה.
הפסיפס משתרע על פני שטח מלבני באורך של 16 מטרים וברוחב של 14.5 מטר. הוא כולל מסגרת שבה נראים עצי פרי ובעלי חיים דוגמת אריות, נמרים, דובים, יעלים, כלבים, פילים, צבאים ושוורים, המקיפה משטח מרכזי שבו 120 מדליונים עגולים שבכל אחד מהם ציפור. 120 הציפורים, אשר הקנו לפסיפס את שמו, ערוכות ב-12 שורות, כשבכל שורה מינים שונים של עופות - טווסים, חסידות, שקנאים, אנפות, פסיונים ועוד - הפונים כולם שמאלה. סדר הופעת הציפורים בכל השורות קבוע, אך כל שורה נפתחת בעוף השני המופיע בשורה שמתחתיה, כך שנוצרים אלכסונים שבכל אחד מהם מופיעה אותה דמות. מתחת לפסיפס שכן בור מים מטוייח אליו נוקזו מי הגשמים מהמכלול כולו, ובפינתו הצפון-מערבית של האתר שכנה בריכת אגירה נוספת שקיבלה את מימיה מבאר, שכן הארמון גבוה ממפלסן של אמות המים בקיסריה, ולכן נזקק לאספקת מים עצמאית.
ממצא נוסף ויחידאי שנחשף במקום הוא לוח שולחן בצורת האות D, משובץ בצורת ריבועים ומשולשים. הלוח עשוי בטכניקת "זכוכית-זהב" - שתי שכבות זכוכית שביניהן שכבת זהב, ובו דוגמאות של צלבים ופרחים. בעת שריפת הארמון, נפל שולחן העץ על פניו ונשרף, והלוח השתמר על הרצפה. לדברי מומחי רשות העתיקות:
"לא מוכר בעולם ציפוי לשולחן שנעשה בטכניקה כזאת ונחשף בצורה מסודרת בחפירות ארכאולוגיות של מבנה משלהי התקופה הביזאנטית." (מתוך ויקיופדיה האנצקלופדיה החופשית.)
