מתוך הערפל השקט, המנומנם,
כשנגלה בחשיכה צרצר הלילה האלוהי,
את מכילה אותי כמו שמברכים בלחש אושר שלא תם,
ומדשנת את האור שנושם בחדווה על פני נפשי.
מתוך מערבל הפלא המשוטט, המופנם,
כשנקרא בעלטה פרק בלתי גמור מפניני הנשמה,
את מציפה אותי כמו שממלאים ברגש את לב האדם,
ומחברת את השיר המקסים לפתח האדמה.
ומתוך מצפן החלב הצפוני הטמון בעומק האגם,
שבתוכו נוצרות צורות עולם שונות ומרהיבות,
את מגלה את המפתח היחיד לאי שם,
אל עיני המאירות, הנבונות, האוהבות.
Ещё видео!