הפרשנות המקובלת היא שסמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית הן כשל ועדה מוועדות הכנסת. פירושו של דבר שבסמכותה לזמן רק עובדי מדינה, חברות ממשלתיות, תאגידים שהוקמו בחוק, רשויות מקומיות ומועצות דתיות. עובדים שזומנו כאמור חייבים להתייצב בפניה ולמסור לה את המידע שברשותם, אך השר הממונה או ראש הגוף הרלוונטי רשאי להופיע בוועדה במקום מי שזומן. זאת, בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, שבסמכותה לזמן גם גורמים פרטיים ואף להוציא צווי הבאה כדי לכפות את הגעתם, ושראשי הגופים הציבוריים אינם רשאים להופיע בפניה במקום עובדיהם. בנוסף, בשונה מוועדת חקירה ממלכתית, ועדת חקירה פרלמנטרית אינה רשאית להוציא צווי חיפוש, והסנקציות נגד מי שאינו מציית לוועדה הן במישור המשמעתי ולא במישור הפלילי.
