במסגרת הצעה לסדר היום שיזם ח"כ שטרן בנושא "הירידה במוטיבציה לשרת בשירות קרבי" אמר:
אין לי ספק שהמבחן העליון של מוכנות לתרום זה הליכה ליחידות קרביות. אני מציע שלא נתבלבל. יש אנשים שלא יכולים, ובאים לשרת שלוש שנים וממצים את הכול במקום שבו הם נמצאים, ואני מסיר בפניהם את הכובע. יש אנשים שהצבא, כמערכת, אומר: למרות שאתה רוצה להיות קרבי, אני מעדיף שנוכח הכישורים שלך וצורכי הצבא תהיה כרגע בתפקיד אחר, וגם זה בעיני בסדר. אבל אין לי ספק שמה שצריך לחנך אליו את הנוער ומה שהנוער צריך לרצות זה שכל בחור וטוב לנשק יגיד: אני קודם כול רוצה להיות לוחם, כיוון ששם נמצא המבחן העליון של המוכנות לתרום באמת.
אני חושב שנכון תעשה גם מערכת התגמולים של הצבא ושל המדינה אם יהיו הפרשים ברורים מאוד בין מי שלוחם לבין מי שאינו לוחם. למה אני מתכוון? אני חושב ששכרם של כל חיילי צה"ל, או "דמי הקיום", כמו שזה נקרא, שהם מקבלים הוא ביזיון. אני חושב שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו היום, גם אחרי סוג של עדכון שמתרחש בימים אלה, שחייל לוחם יקבל 770 או 800 שקל בחודש וחייל שאינו לוחם חצי מזה.
אני מצפה, כמי שתומך בהוצאת החרדים לשוק העבודה מהר ככל האפשר -- כמובן, תומך יותר בשירות שלהם בצה"ל -- שאת הרווחים הצפויים למשק הישראלי כתוצאה מהשתלבותם בשוק העבודה, חלקם הגדול ילך לטובת תשלום לחיילים המשרתים. אני חושב שזה נכון, אני חושב שהבית הזה, שיודע לאשר תקציבים להרבה מאוד מקומות אחרים מוכרח, שישמיע את קולו וירים את ידו גם באשר לתגמול. ופה אני אומר: אם נתחיל עם הלוחמים ואם ניתן ללוחמים בעוד חודשיים חצי שכר מינימום -- או ניתן להם תואר ראשון בחינם, כמו שמקובל במדינות שלא נדרשות שלוש שנות שירות, בוודאי לא ביחידות קרביות.
אבל אם המשא הכלכלי כבד, אז בוא נתחיל מחר בבוקר עם הלוחמים, ונגיד שכל לוחם בצה"ל, הוא לא בא בשביל לקבל תגמול כספי אבל אנחנו מעריכים את זה שהוא בא, ואנחנו נתגמל אותו או נציב, בין השאר, לא רק במילים אלא גם במעשים ממש, את מידת הערכתנו הרבה לזה שהוא נמנה עם מיעוט מקרב הנוער במדינת ישראל.
הדבר השני, אני קורא לנו להסתכל מה אנחנו אולי עושים לא טוב. אני חושב שהדיון הדי-פראי על שכר משרתי הקבע, משרתיהם של אותם חיילים או מפקדיהם של אותם חיילים, אני חושב שצריך לקחת בחשבון שהציבור בישראל ובוודאי הנוער לא תמיד יורד לעומקם של דברים, ונכון שהדיון הזה ייעשה בדרך אחרת. אני לא אומר שלא צריך לעשות דיון, אני חושב שהוא צריך להיעשות בדרך אחרת, כיוון שכאשר אתה מבזה את מפקדי צה"ל, כולל הלוחמים שביניהם, אתה בעצם אומר משהו על מעמד השירות הקרבי, גם אם לא התכוונת. ואני חושב שגם השיח הציבורי הזה נכון שייערך או במקומות ראויים יותר או בשפה מתאימה יותר.
אני רוצה לסיים את דברי ולומר שאולי תמצית הדברים של מה שאמרתי כאן, שגם אנחנו כנבחרי ציבור, אבל גם המחנכים במדינת ישראל וגם האנשים האחרים, שלכאורה הם לא מחנכים, שנחשוב כולנו על המסרים שאנחנו מעבירים, ונדע שהנוער בישראל מבין מאתנו לא רק מה שאנחנו אומרים לו, ורוצים שהוא יקשיב רק למה שאנחנו אומרים לו, אלא סך כל ההתנהגויות שלנו הוא כשלעצמו מסר שהנוער הישראלי מכאן לוקח ומתרגם את זה גם לשפת הנכונות שלו ללכת ולהיות מוכן להקריב את חייו למען מדינת ישראל. תודה.
