סיפור חייו
בן הזקונים של פנינה ואריק. נולד ביום כ"ח באייר תשס"ד (19.5.2004) בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה. אחיהם הצעיר של תומר, רון ולינור.
מתן, ילד יפה וטהור לב, נולד לקראת חג מתן תורה וכך קיבל את שמו. את צעדיו הראשונים עשה ביישוב חרמש שבצפון-מערב השומרון כבן לאחת המשפחות הוותיקות במקום, וגדל עם חבריו באווירה של חופש ומרחב. הלך לגן הילדים המקומי והמשיך לגן חובה ביישוב הסמוך מבוא דותן. את חינוכו היסודי קיבל בבית הספר האזורי "עומר" שבשקד, ואת לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון עשה בבית החינוך "אמית האופק" שבאור עקיבא, לשם הגיע בכל בוקר בהסעה ממוגנת.
אישיותו המיוחדת והשלווה הפנימית שניחן בה ניכרו כבר בגיל צעיר. "התכונה הבולטת אצל מתן מקטנות הייתה האומץ שלו להתמודד עם מצבים שגדולים עליו בכמה מידות," סיפרו הוריו, "והוא עשה את זה בנחישות ועם הרבה אמונה שיצליח."
ככל שגדל והתפתח, התברר עד כמה השם שבחרו לו הולם אותו. "מתן היה ילד של נתינה, ילד של חסדים," אמר אביו, "ילד עם אינטליגנציה רגשית מפותחת שידע לזהות אם מישהו בסביבה נתון במצוקה ומייד להושיט לו יד. הוא נגע בלב של כל מי שפגש והיה יכול להפוך לחבר נפש של אדם שלא הכיר בתוך דקות. זה פשוט בא לו בטבעיות."
בבית הספר כולם הכירו ואהבו את הנער הנבון, נעים ההליכות, שבכל בוקר ירד מההסעה עם חיוך, דיבר בכבוד אל כולם ודאג לעזור איפה שרק צריך. "יום אחד לקחנו את החבר'ה לנחל שלמה, מסלול מורכב עם יתדות ועליות," סיפרו חברי הצוות החינוכי, "והרבה חבר'ה התייאשו באמצע הדרך והרגישו שהם לא מסוגלים להשלים את המסלול. מתן ועוד תלמיד החליטו לרוץ קדימה כדי להגיע לאוטובוס ולבקש מהנהג להתקדם לעברם. מתן השאיר את הציוד שלו באוטובוס וחזר אחורה כדי לעזור לילדים ולמורים. הוא עשה את זה כמה פעמים, הלוך וחזור, בלי להתלונן."
הצניעות, השקט והרוגע יוצאי הדופן של מתן הקרינו על סביבתו ויצרו תחושת ביטחון. "היה משהו עוצמתי בשקט של מתן," סיפרה עינת, מנהלת התיכון, "שלא ראיתי אצל נערים אחרים. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מהכלים. בני נוער בגיל הזה חווים כל מיני סוגים של סערות רגשיות, אבל מתן אף פעם לא חצה גבול. הוא היה מסוג הילדים הנדירים האלה שכשאתה מדבר אליהם הם מרכינים מבט, ועם זאת הייתה לו אמביציה גדולה מאוד להשיג את מה שהוא רוצה, בלי להיבהל מקשיים."
עם גיוסו לצה"ל, במחזור נובמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הלוחם בגדוד 13 – "גדעון" – של חטיבת גולני. כבר בטירונות הפגין מוטיבציה גבוהה, קיבל באהבה את הקשיים וחיזק את חבריו. "מתן היה תמיד עם חיוך על הפנים," סיפר חברו יובל, "אף פעם לא התלונן, חלק בנדיבות את כל מה שהיה לו ותמיד רצה לעשות למען אחרים." את המסלול סיים כמצטיין מחזור וקיבל את מגן ההצטיינות ממפקד החטיבה – "כאות הערכה והוקרה על מצוינות, דוגמה ומופת, התמדה ונחישות." בטקס סיום המסלול, העניק לו מפקד המחלקה את הכומתה האישית שלו.
מתן היה מאושר, מלא ציפייה לקראת המשך השירות. שלושה חודשים בלבד לאחר טקס סיום המסלול, פרצה מלחמה.
באותה שבת שהה מתן עם צוותו בכוננות בגזרת ניר עם שבעוטף עזה. עם תחילת האזעקות, משקיבלו בקשר דיווח על פריצת הגדר, הוקפצו מייד לנקודה ברכב הנמ"ר הצה"לי (נושא גייסות משוריין "מרכבה"). בדרכם, נתקלו בעשרות מחבלים שהסתערו עליהם עם מגוון רחב של אמצעי לחימה, וניהלו מולם קרב עיקש. בהמשך, הבחינו כי אירעה חדירה גם לאחד המוצבים שבגזרה; הם ירדו מהנמ"ר ונכנסו למוצב, ראו את הציוד של המחבלים ואת האופנועים שהשאירו בצידי הדרך וטיהרו את המקום. לאחר מכן חזרו לנגמ"ש, והתקדמו לנקודה שבה חברו לכוח שזיהה התמקמות של מחבלים במתקן אחר, סמוך לקיבוץ ניר עם, ומפקדם עבר אליו. מתן וחבריו המשיכו להתקדם עם הנמ"ר, תוך שהם מנהלים קרבות עיקשים עם המחבלים שירו עליהם ללא הפסק.
בשלב זה, נפגע הנמ"ר מטיל נ"ט שנורה עליו. מתן ולוחם נוסף יצאו מאחד הפתחים ונלחמו במחבלים שמסביבם. בשלב מסוים, במהלך הלחימה העיקשת, נפגע הלוחם שלצידו של מתן ונכנס בחזרה אל הנמ"ר. כשנגמרה למתן המחסנית, ירד למטה כדי להחליף אותה. המחבלים ניצלו את העובדה שפתחי הנמ"ר חשופים וזרקו רימון לתוכו. מתן, שזיהה את הרימון, ניסה לשלוף אותו כדי להשליכו החוצה, אך זה הסתבך באחד מרכיבי הנגמ"ש. בשבריר שנייה, בצעד הרואי ובלתי נתפס, קיבל החלטה להציל את חבריו. הוא רכן לעבר הרימון, הצמיד אליו את חזהו תוך הפניית גבו אל חבריו, וספג את הפיצוץ בגופו. פציעתו הייתה אנושה, וניסיונות החובש להצילו כשלו. בכוחותיו האחרונים לחש, "ניסיתי לעשות הכול כדי להגן על המדינה ועל החברים שלי," וכעבור רגעים אחדים מת מפצעיו. במעשהו ההרואי הציל את חייהם של ששת חבריו לנמ"ר.
רב-טוראי מתן אברג'יל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
ספדה לו אימו: "מתן אהוב שלי, אני מסרבת להאמין שאתה כבר לא איתנו. היית ילד מדהים עם הומור משובח, ששאף להגיע הכי רחוק שאפשר. תמיד מתייצב לכל משימה ראשון. לקחת פיקוד ונלחמת עד הסוף המר. ילד שלנו, אמיץ וגיבור, הפכת למלאך. שמור עלינו מלמעלה."
ההקרבה האישית של מתן וסיפור גבורתו סוקרו בהרחבה באמצעי התקשורת ונלמדים בקהילה, במערכת החינוך, בתנועות נוער ובשיעורי הדרכה ומורשת קרב בצה"ל. רבים בקרב הציבור הרחב הביעו את הוקרתם ותודתם בהקדשות וירטואליות, ערכו מחוות אישיות וממשיכים להפיץ את תמונתו וסיפורו.
מתוך האתר הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון
