מדיטציית נשימות / מדיטציית קונדליני
אחת מהדרכים הכי יעילות שאני מכירה לחוש באותה אנרגיה, היא מדיטציית נשימות / קונדליני של ד״ר ג׳ו דיספנזה (Dr. Joe Dispenza).
המטרה שלשמה הוא מלמד את המדיטציה הזאת ואת כל התורה והשיטה שלו היא לשם ריפוי, שינוי והתמרה. הוא בעצמו הצלחה מסחררת אחרי שגילה את אנרגיית החיים ולמד לרתום אותה.
ניסיתי הרבה שיטות, לא כולן בהתמדה וזאת שאני הולכת לסכם כאן עושה את העבודה. אך עם זאת חשוב לי לציין שכמו בכל דבר שאני מתנסה בו, כותבת עליו ומלמדת אותו, כל חוויה כזאת דורשת תרגול, תרגול ועוד תרגול.
לא כולם יחושו באנרגיה עם התרגול הראשון, אך כמו תרגול של שטיפה אנרגטית עצמית, תרגול קבוע והתמדה מאפשר לתוצאה להופיע. ומשם נפתח עולם שניתן לשחק עימו.

אנחנו רוצים לחוש באותה אנרגיה, ב״HARA״ שלנו, בקונדליני, כי עמה אנחנו יכולים לשחק ואותה אנחנו יכולים לתעל. כשאנחנו מגיעים למיומנות של ״הפעלה״ שלה כפי שנדרש היא יכולה לשמש אותנו בכל מצב, בעירות, בעבודה, במדיטציה ואיזה כיף לנו, במעשה אהבה (שלום אלוהים).
שוב, האנרגיה הזאת היא אנרגיית החיים, היא תמיד נמצאת, אלא שאנחנו רוצים לעורר אותה, לאפשר לה לעלות לאורך עמוד השדרה (לא סתם קוראים לזה ״לתעל״ – זאת תעלה) ולגרום לה להתפשט בגופנו. לכן אנחנו רוצים לייצר קרקע מתאימה עבורה ולאפשר לה לזרום בחופשיות.

שלב מקדים הוא נשימת בטן. אנחנו לומדים נשימת בטן ללא כל קשר למדיטציה. הרבה מאתנו שכחו איך לנשום למרכז הHARA שלנו. במקרה הטוב אנחנו נושמים לריאות, אולי דוחקים טיפה את הסרעפת. רובנו לא ממש נושמים כמו שצריך. נשימת בטן מבקשת שננשום עמוק אל הבטן – ממש לדמיין את הנשימה יורדת עד לחלק התחתון של הבטן – עד אברי המין.
קחו כמה דקות לנשום עמוק לאזור. אפשר גם לאפשר לקול לעלות באופן ספונטני – איך הוא נשמע?
אפשר גם לשכב ולהניח ספר כבד על הבטן התחתונה, ממש מתחת לטבור. הספר אמור לעלות ככל שנושמים פנימה, ולרדת כנושמים החוצה.
אגב, גם בהקשר זה, תרגול יוגה מעודד את הזרימה של האנרגיה בגוף. יוגה במהותה היא תרגול שאנו עושים בבואנו לפגוש את הקודש, כהכנה למדיטציה.
מתיחת הגוף בסדרה של תרגילים ספציפיים מעוררת את זרימת האנרגיה ב.. ודרך הצ׳קרות (גלגלי האנרגיה) והמרידיאניים (תעלות האנרגיה) שבגופנו.

למדיטציה
יושבים בישיבה נוחה, אפשר בישיבה מזרחית או על כיסא שנוח לנו בו. זאת מדיטציה שעושים ברצף במשך 15 דקות, לכן חשוב שיהיה לכם נוח.
1. את המדיטציה אנחנו עושים כשהעיניים שלנו עצומות.
2. מתחילים בנשימה עמוקה יציבה ואיטית, נושמים הכי עמוק שאנחנו יכולים – ממש לקחת את הנשימה לחלק הכי תחתון של הגוף – אל איברי המין.
3. בזמן שלוקחים את הנשימה מכווצים את השרירים הפנימיים, השרירים הטבעתיים.
4. באותו הזמן - מביאים את המודעות שלנו למרכז השישי, העין השלישית, אל בלוטת האצטרובל – עין הרוח – זה מרגיש כמו עצימת עיניים לרווחה – דמיינו שאנחנו מסתכלים בין הגבות מבפנים.
5. בשלב הזה, עוצרים את הנשימה ומכווצים עוד וחזק את השרירים. במצב הזה אנחנו דוחפים את נוזל עמוד השדרה המוחי לכיוון בלוטת האצטרובל. אפשר לראות בעיני רוחנו שאנחנו עושים זאת - דמיון אינה מילה גסה, להיפך, היא לוקחת אותנו רחוק - במקרה הזה מהגב התחתון מעלה.
כשאנחנו הופכים מנוסים במדיטציה הזאת ומתרגלים אותה בנוחות, ניתן ממש לדמיין איך אנחנו מכווצים כל מרכז ומרכז לאורך הגוף, מלמטה וכלפי ומעלה היכן שהצ׳אקרות ממוקמות, עד שמגיעים למרכז השישי.
6. משחררים, לוקחים נשימה נוספת וחוזרים על התרגיל שוב. כך במשך 15 דקות.

ד״ר דיספנזה מסביר כי תרגול זה מפעיל זרם חשמלי המגרה את בלוטת האצטרובל, וזה גורם לקריסטלים שבבלוטה לרטוט ברטטים שאינם מוגבלים על ידי החושים הפיזיים שלנו.
אנחנו בעצם עוברים למצב קוונטי, מצב של רוח, מצב של אינפורמציה. במצב הזה אנחנו יכולים לגשת לכל מידע בשדה ולהוריד אותו הלכה למעשה לתוך הגוף הפיזי שלנו. אנחנו מעדכנים תוכנה.
כשמודדים את המצב הזה זה נקרא מצב גמא. המוח רוטט בגלי גמא (היפר פעילות) – מצב בו יש עליה ברמות הסרוטונין ועליה בהפרשת דופמין (זוכרים מהפוסטים הקודמים?).
כאן אנחנו מרגישים אופוריה, אהבה והעדר התנגדות. כאן קורים הריפוי והבריאה.

חלק מכם ירגישו זאת כבר בפעם הראשונה ואחרים, אחרי כמה תרגולים.
באיזשהו שלב אנחנו מתחילים להרגיש את האנרגיה, כמו שמרגישים את העור, היא פשוט קיימת ואפשר לשחק איתה.
כשאנחנו בשיא של החוויה אנחנו במצב אוואטר, אפשר לקחת את זה לעבודה רוחנית של בריאה ויצירה.
איך אנחנו רואים עצמנו בהמשך, בעתיד?
יצרנו תמונה וזאת הולכת לפעול, כמו תוכנה שעודכנה במערכת ולגייס את כל הוויה שלנו לקראתה.
בריאות,
פרנסה,
אהבה,
שפע של שפע.

כמה חכמה הבריאה, כמה נבון הגוף שלנו.
וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב)

**המדיטציה הוקלטה במסגרת שיעור

свернуть