זאב ז'בוטינסקי:

שלוש הערות בנוגע לתוכנית החלוקה, הייתי רוצה מרחוק להשמיע באזני היישוב.

ראשונה : הגיעו ידיעות מארץ-ישראל שאמנם, אולי תזיק החלוקה לתקוות הגולה, אבל גם ביישוב הלא יש להתחשב. היישוב סבל, היישוב עייף, ואולי הגיע הזמן אשר תועלתו של היישוב תכריע. אמנם בטוחני כי מעטים הם המדברים ככה, וגם אלה טועים, יען כי עדיין אין קיום ליישוב בלי הגולה. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שארץ-ישראל איננה קניינם אך ורק של אלה שהצליחו לעלות, הרשו לי לדבר בשם אלה שלא הצליחו, אלה שסגור בפניהם השער ועתה רוצים לסגור אותו לנצח. ברגע של גורל, קולנו אנו יכריע. קול העם המתגעגע מרחוק.

שנית : אל תגידו: מה בכך שבעל-פה ועל-גבי נייר נוותר על חברון שכם ועבר הירדן, הלא רק מילה ריקה הוויתור הזה, והכל יבינו זאת. לא ! אל תזלזלו בכח הוויתור. כיצד קרה לפני עשרים שנה הפלא, שאומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ ישראל? הן אז לא ידעו אם בכלל יש לנו קניין ממשי בארץ. רק דבר אחד ידעו כולם : שבמשך אלפיים שנה לא וויתרנו, וזה הכריע.

שלישית : אל תזלזלו בכח הזכות, ואל תגזימו את ערכו של הבניין הנבנה. גם אני מכבד את הבניין הנבנה, אבל אוי ואבוי לנו אם ממנו נעשה בסיס זכותנו. לפני עשרים שנה בימי הצהרת בלפור, רק בקנה מידה של זכות מדד העולם, ואז קיבלנו את ההצהרה את זכותנו על ארץ-ישראל כולה בשלמותה. עברו עשרים שנה, והיום הרשנו להם למדוד בקנה מידה של בניינים נבנים וקיבלנו את התוכנית ה

זכות הוא למעלה מהיום.

אל תפגע יד נוכרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תפגע בזכותנו,
שהיא נצח, שהיא שלמות, ואין עליה וויתור.

אין קפנדריא לציון,
וציון היא כולה שלנו.

свернуть