התפיסה של עולם הבא לנפש בלבד ללא גוף, שהרמב"ם מפתח, יוצאת מהבנות מסויימת לגבי חומר ורוח, שמשליכות גם על השאלה מהו האדם עצמו. האדם אינו הרכבה גוף-נפש, אלא נפש בלבד. ראייה זו מסתדרת חלק עם חלק מהאגדתות בגמרות, אם כי לא עם כולן (בניגוד לרס"ג). תחיית המתים נשארת בודדה כאירוע ניסי שחובה להאמין בו, בניגוד לעולם הבא, שהוא המטרה הגדולה שהכל נמשך אליה. בכך הרמב"ם מנתק בין עולם הבא לתחיית המתים, ורבים תמהים מה מטרת התחייה, הואיל והיא חזרת הנפש לגוף חומרי לפני שמתים שוב. אנו מציעים הסבר (חדש?) לשיטת הרמב"ם לגבי מה המטרה העמוקה של תחיית המתים, ויחסה לעולם הבא.
הועבר בישיבה בתאריך כו' בשבט התשפ"א ע"י הרב ד"ר שלמה דב רוזן.
