כאן | כמו בכל שישי בצהריים
היא הגישה לי את צלחת הקוסקוס המסורתית בידיים רועדות
אותן ידיים איתנות
שפעם נשאו אותי למרחקים
מהמושב לעיר
וחזרה
מתחנה לתחנה לתחנה
כשעוד לא היה לה רישיון
אותן ידיים שליטפו לי את המצח
כאשר היה בוער מחום
אותן ידיים שערסלו אותי לילה לילה לילה
מתבוננת בלבנה ומזמזמת חרש את פרח היקינטון
ואתמול
הבחנתי בקמט חדש ועמוק בפניו שלא הבחנתי בו לפני כן
כזה שמצהיר על אינסוף קילומטרים וגעגוע
והוא נמשך לו על יד השפה לכיוון הלב
אותה שפה שנוהגת לנשק לי את הראש
בשקט בשקט בשקט ולברך
ובלחישה עונה 'אמן'
אותה שפה שבזמן האחרון התחילה לשלב
ערבית תוניסאית לצד העברית בלי להתכוון
ובלילות האחרונים
לא מפסיק לשמוע שירים של אמו לפני השינה
מזמזם את פאריד אל-אטרש וראול ז'ורנו בערגה
והיום היא שוב שאלה את אותה שאלה
וההליכה היציבה שלה מעט השתנתה
כבר לא כמו פעם
אלוהים, איך אגיב כשלמאכלים שלה כבר לא יהיה אותו הטעם?
ובמרפסת שוכבת לה המפוחית שלו של ערב שבת
שכבר יצאה מכיוון
או שאלו האוזניים שלו שהפכו כבדות
בלי להכיל או להתכונן?
והפרחים
שהפכו לגינה
שהחל לטפח ביום שפרשנו כנף ועזבנו את הקן
ופעם בשבוע מצטרף אל אחד החדרים הריקים
עוד ציור חדש של נופים נסתרים
מלא בעצים נהרות יערות והרים
שהם למדו לעשות בחוג של הורים מתבגרים
היום כבר נוסעים לאט יותר ומדברים בלי מילים
ובצאת השבת כשנפרדים,
החיבוק שלנו נאבק ומנסה להימשך לנצח נצחים
ולאט לאט
עם כל מפגש
מתגלים להם סודות שמורים



כתיבה ובימוי: ענבר דמרי

הגשה: ענת קורול

צילום: איתי עוז-ארי

הפקה: אביגיל סידון

עריכת וידיאו: ענבר דמרי

עיצוב ואנימציה: צ'ם וינברגר

מיקס סאונד: אווה ספיטקובסקי

ילדות: יסמין עברי, אמה וולצ'נוק

הורים: ז'וז'ו אבוטבול, קריסטינה גוליאט

• להרשמה לערוץ כאן | דיגיטל ביוטיוב ◄ [ Ссылка ]

• מוזמנים לעקוב אחרינו כאן | בטוויטר ◄ [ Ссылка ]

• כאן | באינסטגרם ◄ [ Ссылка ]

• כאן | אתר האינטרנט ◄ [ Ссылка ]

свернуть