בבוקר החג, כשנשמעו היריות והיירוטים, הסתגרה זהבה עם שלושת ילדיה הקטנים בממ״ד. בעלה, עמיחי, יצא לכיתת הכוננות, והיא נשארה שעות רבות במקלט, מלאה בחרדה עמוקה ותחושת חוסר אונים. דרך ווטסאפ, הבינה שבעלה נפצע ממש ליד הבית ופונה לסורוקה. ניסיונות ליצור קשר עם אביה, שגר בקצה השני של הקיבוץ, נכשלו, אך אחיה מהצפון עדכנו אותה שהוא נשאר בביתו. בשעת לילה מאוחרת, כשהודיעו על פינוי הקיבוץ, הצטרפה לשכן שפינה אותה לרכבו, ויחד הגיעו לאחותה בשדה יעקב. לבסוף, אחיה אסף אותה למלון. מעוצמת ההלם, החרדה והבדידות בממ״ד, התקשתה לזכור את אירועי אותו יום.
לעדות המלאה: [ Ссылка ]
לעדויות נוספות: [ Ссылка ]
#עדות710
ביום שאחרי, יהיו סיפוריהם של אלפי תושבים ולוחמים, ילדים צעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים, יהודים ולא-יהודים, עדות נצח לאירועי ה-7.10.23.
לאתר עדות710:
[ Ссылка ]
לעמוד הפייסבוק עדות710:
[ Ссылка ]
תאריך צילום: 3.4.2024
צילום: אלון רון
ראיון: תמר פינגולד
עריכת וידאו: שמעון סבג
עריכת תוכן: אורנית ברקאי
