שמי משה, לוחם בסיירת נח"ל, בן 22.
הקריאה הגיעה באמצע השגרה – קיבוץ סמוך למוצב סופה תחת מתקפה. בלי להסס, יצאנו. עלינו על האכזרית, והכבישים הפכו לשדות קרב כשנתקלנו במחבלים חמושים בנשק כבד.

הכול היה כאוטי. מתוך הכלי הבחנתי במחבל עם טיל כתף מכוון ישירות אלינו. ידעתי – עוד רגע זה יכול להיות הסוף. אבל פתאום, נס. מעצור בנשק שלו. אותו רגע איפשר לנו לפעול, להשיב אש, לנטרל אותו ואת מי שבאו אחריו במטרה לרצוח – אותנו, את המשפחות שלנו, את המדינה שלנו.

שעות של מלחמת אש כבדה. מחבלים מכל כיוון, מסביבנו רק אש, עשן וסכנה. ובתוך כל זה – אני, יחד עם החברים שלי, נלחמים על חיינו ועל חיי כולנו.

בנס יצאתי משם. אני פה. עם פציעות כבדות אבל בחיים.
ואני מלא תודה. כמו גיבורי העבר שלנו, כמו אבות אבותינו שנלחמו על הארץ הזאת, אנחנו ממשיכים את השרשרת. בגבורה, במסירות, באמונה.

תודה על כל הניסים, על החברים שעמדו לצידי, על העם המופלא שלנו. תודה על הזכות להגן על המדינה שלי.

ישראל היא לא רק מקום – היא לב פועם של גבורה, אמונה וניסים. 🙏
שתפו כדי להזכיר לכולם על מה אנחנו נלחמים, ועל כמה אנחנו חזקים. ❤️


לקבלת עדכונים מהכותל המערבי לוואטסאפ לחצו על הקישור
[ Ссылка ]

Updates from the Western Wall [ Ссылка ]

свернуть