ציפי לבני בדמוקאמרי - תיאטרון ופוליטיקה, של המכון הישראלי לדמוקרטיה בקאמרי בתל אביב: "בנים בראי אבותיהם", היא כותרת הכנס ולא רק שאני לא "בן של" אלא "בת של", אלא תפיסתי את עצמי קשורה גם לאימי ולא רק לאבי. אנו בניהם ובנותיהן של הורינו ולא רק של אבינו. אימי הייתה לא פחות אידיאולוגית מאבי.
התהליכים שקורים בישראל מטרידים -- אנחנו חיים בשבטים שונים לחלוטין ולא מתנהל דיאלוג אמיתי. ישנם שבטים שונים שלא מדברים אחד עם השני, יורקים אחד על השני עם תפיסת חיים שונים לחלוטין. הזרמים בחינוך אינם מאפשרים שמישהו יבין מישהו. אין לימודי ליבה שיבססו תפיסה משותפת שעליה יתאפשר פלורליזם תרבותי -- אין היום אפשרות לילדים חילוניים להפגש עם האוכלוסייה החרדית. הם לא יפגשו לא בעבודה ולא בצבא. החרדים אינם חלק מהדיאלוג בישראל היום -- אני לא מקבלת את האמירה שצריך להגיע להסכמות. נתניהו אומר שחשוב לשמור על אחדות ולהגיע להסכמות -- המצב שבו אנחנו לא מכריעים על מערכת הערכים תוביל למצב שיהיה פיצול. אין בפועל סטטוס קוו -- אם לא נכריע מדינית נגיע למצב שלא נוכל להכריע בעתיד, זה מחדל שבו מחליטים עבורנו. וכאשר אנו לא מכריעים על חוקה בישראל ויש זמן קצר שבו עוד ניתן לקבל את ההחלטה הזו וצריך לקבל את ההכרעה הזו גם אם אין הסכמה של כולם. בעודנו עסוקים בהגנה מאיומים מבחוץ, הפחד מאיומים מבחוץ מוביל לסתימת פיות, פחד שמשתק ורצון פוליטי קטן לייצר קואליציות שלא תאפשר לקבל את ההכרעה הציונית.
