“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”
סוהיר חמאד (נולדה ב-25 באוקטובר 1973, עמאן) היא משוררת, סופרת, פעילה פוליטית ובמאית קולנוע ירדנית-אמריקאית ממוצא פלסטיני. הוריה היו פליטים פלסטינים שהיגרו לברוקלין, ניו יורק כשהייתה בת חמש. הוריה עברו לאחר מכן לסטטן איילנד.
בתקופת התבגרותה של חמאד, הושפעה מזירה תוססת של ההיפ הופ של ברוקלין. היא קלטה גם את הסיפורים של הוריה. הם סיפרו לה על החיים בעיר מגוריהם לוד, לפני יציאת 1948 הפלסטינית, ואת הסבל שהם סבלו לאחר מכן, תחילה ברצועת עזה ולאחר מכן בירדן. בגלל ההשפעות השונות, חמאד הייתה מסוגלת לשלב בעבודתה נרטיב משותף של נישול. הדבר בא לידי ביטוי לא רק ביכולת שלה כבת למהגרים פלסטינים-מוסלמים, אלא בתור אישה הנאבקת נגד סקסיזם הטבוע בחברה המוסלמית, בהיותה אישה ומשוררת בזכות עצמה. כאשר אמן-יזם ההיפ הופ ראסל סימונס נתקל בקטע שכתבה, וכותרתו "ראשית כתיבה מאז" שיר המתאר את תגובתה לפיגועי ה -11 בספטמבר, הוא חתם איתה הסכם על שיריה. מאז דיקלמה יצירות מקוריות שלה במסע שערכה במשך השנתיים הבאות. היא עובדת עכשיו על הפרסום השלישי שלה, אשר יהיה ספר פרוזה.
#ריקיחשםתרבות #ריקישחם #שחםריקי #מדיהריקישחם #כתיבהיוצרת #נשיםכותבות #רשתותריקישחם #כושרובריאות #דעה #חדשותריקישחם #סרטוניםריקישחם #כתבותריקישחם
