נדבר על... קֶהות חושים. על העיוורון. אתם יודעים, קֶהות חושים מתייחסת לפגם בחושים. לחוש שאינו חד, לא מחודד, לחוש שלא חש, לא חושחש. שלא חש, שלא רגיש. שלא עירני למציאות. במילים אחרות, מדובר בחוש פגום, חולני, שמשהו לא מתפקד בו כמו שצריך. שהוא לא מחודד דיו, כמו – למשל – זווית קהה. היא לא כהה, במובן של אפור כהה, אלא קהה במובן של לא חדה, לא עירנית, לא שפיצית, לא במלוא כוחה. אז כשאנחנו מדברים על קהות חושים ביחס לקורונה, אנחנו מדברים על סוג של סוציופתיה – על חוסר יכולת לגלות אמפתיה כלפי סבלם של אחרים, על העדר חשיבה מוסרית ביחס לחייהם ולסבלותיהם. זה לא אני אומר, זה הדי-אז-אם, ספר הפסיכיאטריה הנודע, עם ההגדרות של מיהו ס-ו-צ-י-ו-פ-ת.
