לעוד שאלות: [ Ссылка ]
אני חושבת שהמהפכה הפמיניסטית היא מהפכה הרבה יותר גדולה משאנחנו מצליחים להבין כרגע, והיא גם חלק ממהפכה עוד יותר גדולה שקשורה לשינוי התפיסה העצמית של האדם בכלל. זאת אומרת, אנחנו לאורך שנים וזה תהליך באמת שכבר מאה שנה אולי, אולי יותר, עסוקים בלהבין קודם כול את החלוקה המגדרית הזאת שהחברה התארגנה בצורה כל כך הרמטית סביבה. זה גבר, זו אישה, אלה תכונות גבריות, אלה תכונות נשיות, אלה המסוגלויות של כל אחד משני המגדרים. עד כמה ההגדרות הביולוגיות, האנטומיות משליכות גם על הנפש, על המבנה הנפשי, על המבנה השכלי ועל החלוקה בתוך החברה, על התפקידים בתוך החברה, במשפחה וגם באופן רחב.
וכל פעם שאנחנו הופכים אבן אחת אנחנו מגלים שיש עוד אבן להפוך, כאילו התקבעו הרבה מאוד נורמות ששירתו את החברה נאמנה, אבל גם יותר ויותר אנשים, גברים ונשים, מרגישים שהם מצירים את צעדיהם, שהיום הם כבר לא משרתים אותם. והבירור הזה הוא בירור מאוד משמח לפעמים ומאוד כואב בצידו, הוא משמח כמו שנעל לוחצת מידי על רגל, מכאיבה, וכשהרגל יוצאת משם זה משמח אותה. אז זה משמח הרבה מאוד גברים ונשים לגלות שהתפקיד המצומצם שיועד להם או שהוגדר להם לפעמים לא על ידי התורה, על ידי החברה, על ידי הנורמות, ולחץ עליהם ולא נתן דרור לחלקים אחרים בהם, אז הרבה אנשים מרגישים את השמחה הגדולה הזאת.
ויש בשמחה הזאת גם תיקון, כי מתחת לפני השטח בהתארגנות החברתית הישנה, יותר ויותר היו מחירים ועוולות - גברים שנדחפו לתוך עולם מאוד מאוד שחור ולבן ונדרשו להוציא, לדבר בשפה יותר מידי אגרסיבית ממה שהם עצמם היו רוצים; תסכולים בתוך המשפחה, שהגיעו לידי קלקולים נוראיים של אלימות ושל אלימות מינית ושל פגיעות; נשים שהסתובבו בעולם מוחלשות, לא מאמינות בכוחות שלהן וגם לא מסוגלות לממש את צלם האלוהים שבהן, מתוך החולשה הזאת; חברה אנושית שפספסה כל כך הרבה כוחות רכים אצל גברים ועזים אצל נשים; וגם עולם התורה שבעצם דיבר רק בשפה אחת, ולא הניח, לא נתן כלים לנשים לבטא את התובנות שלהן בעולם התורה. ואני מאמינה שהתורה מתפתחת על ידי לומדיה, שזה חלק מהעניין, ובהיעדר חצי מהלומדים שאפילו זכאים לפתוח אותה ולקרוא אותה ולתת את הפרשנות שלהם, התורה עצמה יצאה חסרה.
אבל יש גם חלק מאיים בשינוי סדרי חברה. מרגע שאנחנו שואלים שאלות ואנחנו פותחים מחדש כל נושא לדיון, אז יש גם תהליך של פרימה ושל רעידת אדמה לפעמים, כשכבר שום דבר לא מובן מאליו, ואם גם אני רוצה לממש את עצמי ולמצוא את צלם אלוקים שבי וללמוד תורה לא פחות מבן זוגי, אז איך זה יתחלק, המשימות בבית. ואם אנחנו מחנכים לטשטוש באיזשהו מובן או לאפשר לגברים לקחת תפקידים נשיים ולנשים לקחת תפקידים גבריים, האם עדיין התפקידים הקלסיים יטופלו? והאם עדיין המבנה של המשפחה ואפילו המבנה הבסיסי של החלוקה המגדרית, שבא אחר כך לידי ביטוי בזוגיות, במיניות של האדם.
ואני לא חושבת שאנחנו יכולים להתכחש למחירים הקשים שהמהפכה הפמיניסטית מביאה איתה. כמו כל תהליך של בירור יש פירוק בצידו, הפירוק הזה כואב. ומי שיוצא לדרך צריך להאמין או צריכה להאמין שהסוף שווה את המחיר, ואני מאמינה שכן, ובי"ת שכנראה גם ריבונו של עולם הוא חלק בתוך מהפכה הזאת. הזכרתי את אלוהי ההיסטוריה שרבי יהודה הלוי מדבר עליו, הוגי דעות רבים מדברים עליו, אני חושבת שהקדוש ברוך הוא מבצבץ גם דרך ההיסטוריה. מהפכות גדולות כמו המהפכה הציונית, כמו קריסת, אני יודעת, מסך הברזל, כמו תהליכים של קיבוץ גלויות, הן לא רק תוצרים של אדם בודד ובחירה מקרית כזאת או אחרת של בן־גוריון להכריז מדינה, או של פוטין, זה לא רק מנהיגים, זה גם תופעות הרבה יותר רחבות, ואני מזהה את הקדוש ברוך הוא בתופעות האלה.
והמפכה הפמיניסטית היא אחת מהן, היא חזקה וגדולה מכדי שנתלה אותה באנשים בודדים. וזה מחזק גם את האמונה שלי, שאם הקדוש ברוך הוא נמצא שם, הוא גם יוביל אותה למקום טוב. לנו יש תפקיד בלדייק אותה ולוודא שאנחנו לא שוכחים פצועים בדרך, ואחד הפצועים שיכול להיות בדרך זה באמת ילדים, והדור הבא שגדל, שצריך לתת לו מענה ושצריך לא לזנוח את הצרכים המשפחתיים, את הצרכים של הדור הבא בתוך המשפחה וגם את הזוגיות עצמה, שלא נשלם בדרך את מחיר הזוגיות.
חדר השאלות נוסד בסיוע משפחתו של זאב ז"ל לעילוי נשמתו ובתמיכת
The Honey Foundation for Israel
