"זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים". במשפט הזה אנו פותחים את אמירת ההגדה, כאשר קערת הסדר ובתוכה שלוש מצות מונחת לפנינו.
אבל רגע: האם אכן זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים? את המצה הזו ספיציפית קניתי פה במכירה ליד הבית... הגיוני יותר שנשתמש במשפט: לחם זה המונח לפנינו, דומה ללחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים!
אלא שמחבר ההגדה רצה להעביר כאן מסר חשוב. מצרים אינה מוגבלת רק לגבולות גיאוגרפיים, וגלות מצרים אינה דבר שהתרחש לפני מאות שנים. למעשה, גלות מצרים מסמלת את הגבולות הפנימיים עליהם אנו מנסים להתגבר מדי יום. ארץ מצרים, מלשון 'מיצר', מסמלת את המחסומים המעכבים את דרכנו אל הבורא ועבודתו.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". יציאת מצרים היא הליך המתבצע בכל יום ויום. כאשר אנו מתגברים על החששות וההגבלות, אנו יוצאים ממצרים.
וכך אומר לנו מחבר ההגדה: כשאתם באים לערוך את ליל הסדר ולקרוא על יציאת מצרים, אל תתייחסו לטקסט כאילו הוא מתאר מאורעות שאירעו לאבותינו לפני שנים רבות. ראו זאת כטקסט רלוונטי ועכשווי, המבקש מכל אחד מהמשתתפים: צאו ממצרים, היום.

свернуть