ב"ה
חומש דברים, פרשת האזינו, משלישי (פרק ל"ב, פסוק י"ג) עד רביעי (פרק ל"ב, פסוק י"ח)

חומש


רש"י

(יג) יַרְכִּבֵהוּ עַל [במותי] בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר:


(יג) ירכבהו על במותי ארץ - כל המקרא כתרגומו: ירכבהו וגו' - על שם שארץ ישראל גבוה מכל הארצות: ויאכל תנובת שדי - אלה פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות: וינקהו דבש מסלע - מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החביות. הלך ומצא הדבש צף על פיה. אמר לו זו של דבש הוא. אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה: ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב: במותי ארץ - לשון גבוה: שדי - לשון שדה: חלמיש צור - תקפו וחזקו של סלע. כשאינו דבוק לתיבה שלאחריו נקוד חלמיש, (תהלים קיד, ח) וכשהוא דבוק נקוד חלמיש:

(יד) חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:


(יד) חמאת בקר וחלב צאן - זה היה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א' ה, ג) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן: עם חלב כרים - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר (עמוס ו, ד) ואוכלים כרים מצאן: חלב כליות חטה - זה היה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א' ה, ב) ויהי לחם שלמה וגו': ודם ענב תשתה חמר - בימי עשרת השבטים, (עמוס ו, ו) השותים במזרקי יין: חמאת בקר - הוא שומן הנקלט מעל גבי החלב: וחלב צאן - חלב של צאן, וכשהוא דבוק נקוד חלב כמו (שמות כג, יט) בחלב אמו: כרים - כבשים: ואילים - כמשמעו: בני בשן - שמנים היו: כליות חטה - חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא: ודם ענב - היה שותה יין טוב וטעם יין חשוב: חמר - יין בלשון ארמי: חמר - אין זה שם דבר, אלא לשון משובח בטעם אינו"ש בלע"ז [יין טוב]. ועוד יש לפרש שני מקראות הללו אחר תרגום של אונקלוס אשרינון על תוקפי ארעא וגו':

(טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:


(טו) עבית - לשון עובי: כשית - כמו כסית, לשון (איוב טו, כז) כי כסה פניו בחלבו, כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ, וכן הוא אומר (שם) ויעש פימה עלי כסל: כשית - יש לשון קל בלשון כסוי, כמו (משלי יב, טז) וכוסה קלון ערום ואם כתב כשית דגוש היה נשמע כסית את אחרים, כמו (איוב טו, כז) כי כסה פניו: וינבל צור ישעתו - גנהו וביזהו, כמו שנאמר (יחזקאל ח, טז) אחוריהם אל היכל ה' וגו', אין לך נבול גדול מזה:

(טז) יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ:


(טז) יקנאהו - הבעירו חמתו וקנאתו: בתועבות - במעשים תעובים, כגון (ויקרא יח, כב) משכב זכור וכשפים (ויקרא יח, כב), שנאמר בהם תועבה:

(יז) יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱ־לֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם:


(יז) לא אלה - כתרגומו דלית בהון צרוך, אלו היה בהם צורך לא היתה קנאה כפולה כמו עכשיו: חדשים מקרוב באו - אפילו האומות לא היו רגילים בהם. גוי שהיה רואה אותם, היה אומר זה צלם יהודי: לא שערום אבתיכם - לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם. דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה, כך נדרש בספרי. ויש לפרש עוד שערום לשון (ישעיה יג, כא) ושעירים ירקדו שם, שעירים הם שדים. לא עשו אבותיכם שעירים הללו:

(יח) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ:


(יח) תשי - תשכח. ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם: אל מחוללך - מוציאך מרחם, לשון (תהלים כט, ט) יחולל אילות, (שם מח, ז) חיל כיולדה:

свернуть