מתוך האלבום: מבול
מילים ולחן: קרן פלס

הוא מתקשר אלי, כשאין לו מנוחה
חומק חומק בשקט דרך השמיכה
אל הספסל בחוץ, הוא מחפש תירוץ
כדי לנשום אוויר כשנהיה לחוץ

הוא מתקשר אלי בקול שקט שקט
שקרים יפים לוחש כאילו באמת
הוא מתכוון ואז זוחל כמו לא הלך
בצעדים קטנים אל המיטה שלך

הוא מתקשר אלי אחרי שאת נוגעת בו
קרוב קרוב מדי לחור שבליבו
הזה המדמם מרוב אשמת חינם
על מה שלא יהיה בינינו לעולם

ביום ההוא במאי אחרי ההופעה
הוא המתקשר אליי דיבר כמעט שעה
על איך הייתי שם כשאת עברת איתו
זה לא היה אשם שקרץ ממבטו
והוא לקח אותך הביתה לכסות מהר
את כל מה שחשוף את מה שמסתתר
מתחת לחיוך הזה המחודד
בפנים הכול הפוך כשהוא נשאר לבד

הוא מתקשר אלי אחרי שאת נוגעת בו
אבל לא מרגישה את השריטות שבליבו
הזה המדמם מרוב אשמת חינם
על מה שלא יהיה בינינו לעולם
הוא מתקשר ושוב זוחל כמו לא הלך
בצעדים קטנים קטנים אל המיטה שלך
ואת נרדמת על גבו המפורק
מהרגלים שחוקים שהעלו אבק

מתחת לשמיכה, כשאין לו מנוחה
מהרגלים שחוקים, אחרי שאת נוגעת בו
הוא מתקשר אלי מרוב אשמת חינם
על מה שלא יהיה בינינו לעולם

כשיום חולף משאיות אשפה
באות רק לאסף לכלוך מהרצפה
וזה מרגיש כאילו יום חדש אורב
הוא מתקשר אלי
לשבור לי את הלב

לעמוד הפייסבוק של קרן: [ Ссылка ]

свернуть