מאז המהפכה האקולוגית ב 1963 פיתח כל תחום ידע אגף מיוחד לחשיבה על המשבר. כך נוצרו האקופילוסופיה, האקופסיכולוגיה, האקותאולוגיה ועוד. גם בשירת הטבע חל שינוי. החלה להיכתב שירה ששמה את הטבע, ולא את האדם, במרכז וששמה דגש על קשר למקום ספציפי ועל מערכת יחסים עמוקה וארוכה איתו. שירה זו אינה מיפייפת את הטבע, אינה רומנטית, אלא מדעית יותר ומודעת לעובדות ולמשבר. שירה זו היא האקופואטיקה, ויש המאמינים כי היא תציל את העולם, וכי קל יותר להיכנס ללב באמצעות השירה והרגש מאשר בכתבות טלוויזיה אפוקליפטיות. החזון הוא להחזיר את הקשר בין האדם לאדמה, לא רק כדי לשמור עליה, אלא כדי לשמור על השפיות והמלאות של חיי האדם.
