מתוך "נאסר א דין".
המידע אודות ההקלטה הועתק מקטלוג קול ישראל.
הוקלט על-ידי קול ישראל.
חיים טופול בליווי הלהקה
בהשתתפות תזמורת מזרחית בניצוח יוסף בן ישראל.
[ Ссылка ]
נאסר א-דין (בטורקית: Nasrettin Hoca, בתעתיק: נאסרטין הוג'ה; באוזבקית: Nasriddin Afandi, נסרדין אפנדי; בפרסית: ملا نصرالدین) היה דמות ספרותית ממוצא ערבי, יליד טורקיה ואימאם שחי, לפי המסורת, בבוכרה בין השנים 1208–1284. הוא נולד בכפר הורטו והיה פילוסוף, מיסטיקן ומספר סיפורים. דמותו מתערבבת בזאת של ג'וחא בארצות דוברי ערבית, בגלל ההומור בסיפוריו.
פסל בדמותו ניצב בעיר בוכרה, כיום באוזבקיסטן.
ארגון אונסק"ו הכריז על שנת 1996–1997 כשנת הזיכרון הבינלאומית לנאסר א-דין.
אידריס שאה הקדיש פרק שלם של ספרו "הסופים" לנאסר א-דין, שבו הוא טוען שזו דמות מלמדת שהומצאה על ידי הדרווישים. [1] שאה אסף והוציא לאור באנגלית ארבעה אוספים של סיפורי נאסר א-דין.
ב-1940 הוציא הסופר הרוסי ליאוניד סולוביוב את הספר "חודג'ה נסר א-דין" שמבוסס על אגדות מהמזרח התיכון ובו מוצג נאסר א-דין כאדם פיקח שנלחם בשלטון הרשע של האמיר בבוכרה, ומציל עניים מעושק.
הספר תורגם לעברית רק ב-1968[2], אך עוד ב-1953 נכתב על בסיסו המחזמר המצליח "תעלולי נאסר א-דין", שהופק על ידי יוסף מילוא (במאי) ויוסף בן ישראל (מעבד מוזיקלי, מלחין ומנצח) והוצג בתיאטרון הקאמרי. גרסה שנייה של מחזמר זה הופקה ב-1965 ושלישית ב-2000[3]. השיר הידוע ביותר במחזמר היה "שיר המשפט", המכונה גם "בבוכרה היפה". הוא נכתב על ידי חיים חפר, הלחן היה לחן בוכרי עממי, בעיבודו של יוסף בן ישראל, שגם ניצח על מקהלת הליווי הבוכרית ו"האחים אליעזרוב" והביצוע היה של אריק לביא (אחד מלהיטיו הראשונים של זמר זה)[4]. בשנים שלאחר מכן זכה השיר לביצועים רבים נוספים[5].
