אז ההכנות לחג ב"ה בעיצומן, החל ממטפחת ככתר לראש, כיאה לבת מלך ביום חג.
האמת, שכיסוי ראש הפך להובי הכי גדול שלי, אני מוכנה לוותר על כל מתנה שהיא עבור מטפחת נוספת, ובאמת שאני שמה את כולן, על כל עשרותיהן, אם לא יותר.
בשל הכאבים, הילדים נרתמו ועזרו בכל הניקיונות והסדר ובשניה שלפני החג, הלכתי שוב להזרקות באגן, לסלק את הדלקת שהצטברה שם. עוד צרה של נכים. כואב אבל קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים, ב"ה. טוב להיות ב"ה אחרי וכאב אומר שאני חיה, וכל עוד אני חיה, אני משתדלת בעז"ה לצעוד קדימה.

свернуть