"במקביל לכל ההתרחשויות האלה הולכים ומתרבים סימני השאלה מעל למחטף הזה, סימני השאלה שמעידים יותר מכול על הצורך בחקירה ואני רוצה להצביע על כמה מהם.

סימן שאלה ראשון, אפשר לכנות אותו בשפה פשוטה, בשפה אולי לא פרלמנטרית: מה הלחץ? מדוע המהירות לקבל את ההחלטה בכזאת בהילות? הרי עדיין לא ידוע מהי הכמות המוכחת, כמות הגז הידועה שקיימת במאגרים. למעשה, כן ידוע. הכמות שמוכחת כרגע היא בגודל של חצי מהכמות שהממשלה מייעדת ליצוא. ההסתברות לגז מוכח כרגע היא הסתברות של 50% לעתודות שעליה ביססה הממשלה את ההחלטה שלה על יצוא.

האם מישהו כאן יכול לשים יד על הלב ולהגיד שהתקבלה ההחלטה הטובה ביותר לאזרחי מדינת ישראל? האם מישהו כאן יכול לשים יד על הלב ולהגיד שהובטחה הכמות שתספיק לביקושים העתידיים של מדינת ישראל? הרי הכמות שנמצאת כאן, מול חופי ישראל, היא לא כמות שתהפוך את ישראל למעצמת גז; מדובר על אחוז קטן מהכמות העולמית שנמצאת בכל העולם, אבל את העצמאות האנרגטית של ישראל הכמות הזאת כן יכולה להבטיח.

וכאן אני מגיעה לשאלה השנייה, למה דווקא 40%? הממשלה טוענת שהכמות שנשארת בישראל תבטיח את צורכי המשק ל-25 שנה. ומה יקרה אז, אחרי 25 שנה? כמובן, בהנחה שמדינת ישראל אכן תתקיים?"

свернуть