כשרוצים להגדיר מהם הרגעים הגדולים בחייו של שר התורה הרב חיים קנייבסקי שליט"א
אין ספק מהם הרגעים הכי גדולים ומאושרים בחייו.
הרב שכבר 80 שנה ברציפות עושה כל שנה סיום על כל הש"ס בבלי כולו , על כל הש"ס ירושלמי כולו. כל שנה מסיים הרב גם את כל משנה תורה לרמב"ם וכל 4 חלקי שולחן ערוך, את כל התנ"ך, ואת כל התהילים עשרות פעמים בשנה, ועוד הרבה דברים כדלהלן.
החובות של רבינו, כשמם כן הם. משל למה הדבר דומה: לאדם השקוע בחובות גדולים, ומתהלך כל שעות היממה ודואג מה יהיה עם חובותיו, וכיצד יפרעם ואיך יגלגלם, ולא נח ולא שקט כל הזמן מדרגתו על פירעון חובותיו. כך הזוכים לחסות בצלו הגדול של רבינו חיים קנייבסקי שליט"א, חווים את המתח הגדול של ה'חובות' השורר בסביבתו של רבינו כל יום מחדש עד לסיומם של לימודי ה'חובות'. חובות אלו רודפים אותו כל שעות היממה, ואפילו שכשנשכב לנוח, מיד כשמתעורר – דעתו על החובות, ואף מצב בריאותו תלוי במידה רבה אם נמצא לפני סיום החובות או לא…

וסדר לימודים אלו, סיגל רבינו לעצמו כבר בתור בחור צעיר, בגיל שש עשרה לערך, והקדיש לכך שעות רבות מידי יום ביומו, בלי לדלג אף יום גם בזמנים לא קלים. כך חוטף רבינו מזמנו היקר ללימודים אלו, בו בזמן שאת עיקר יומו מקדיש רבינו ללימוד העיון, חיבורי ספריו הנפלאים ועריכת מכתביו ועוד. ומפני שרבים שואלים ודורשים, לפתוח להם פתח לתוך העולם הנפלא הזה של חובותיו של רבינו, לדעת מה לומד וכמה לומד מידי יום ביומו, למען הגביר אהבת וחשק לימוד התורה בקרבם, וממנו יראו וכן יעשו, לפיכך השתדלנו בס"ד להביא קצת מעניין לימוד חובותיו, להרוות לב הצמאים לדעת הליכות מלכי בקודש, מאן מלכי רבנן רבינו שליט"א, להגדיל תורה ולהאדירה.

ונציין בקצרה סדר לימודיו: רבינו מתגבר כארי לאחר חצות הלילה, ומתחיל באמירת א. תיקון חצות ב. זוהר ג. תהילים ד. נ"ך ה. משנה ברורה ו. רמב"ם ז. שו"ע ח. תלמוד בבלי ט. תוספתא י. תלמוד ירושלמי.

ובערב שבת קודש לאחר הצהרים כשחוזר מהטבילה במקווה לכבוד שבת, לומד שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י, ובחומש שמות מכילתא, ובחומש ויקרא ספרא [תורת כהנים], ובחומש במדבר ודברים ספרי.

סדר לימוד החובות

רבינו מתגבר כארי לאחר חצות לילה, לעבודת ה' וליגיעת התורה, ומיד מתחיל.

ה'חטיפות' של רבינו

מכיוון שכבר מעל שבעים שנה סיגל רבינו לעצמו לסיים את הש"ס בכל שנה, עלה בחשבונו שנצרך לכך כמה דברים: א. ללמוד כאמור כל יום שמונה דפים. ב. כמו כן, באם מגיע לסיום המסכת ונשאר למחרת פחות משמונה דפים, כגון בחודש טבת שלומד מסכת זבחים, וכשמגיע לסוף המסכת היה עליו להתחיל הלימוד היומי בדף ק"ו, בו בזמן שדפי המסכת עד דף ק"כ, ואם ילמד מדף ק"ו כמידי יום שמונה דפים, יגיע לימודו עד דף קי"ד, ולמחרת כבר יישארו פחות משמונה דפים, לפיכך עשה לעצמו חוק שאין להשלים דפים מסכת למסכת, אלא לומד באותו יום מדף ק"ו עד סוף המסכת שזה חמש עשרה דפים, וזה הנקרא 'יום החטיפה', משום שחוטף דפים יותר מכל יום [ועי' עירובין נ"ד א': א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואשתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי].

אשרי עין ראתה כל אלה, את חשקת התורה והצימאון הנורא לכל דף גמ', ואע"פ שכבר למד רבינו את כל הש"ס פעמים רבות, מ"מ כל פעם ניגש אל לימודו באותו החשק ובאותה השתוקקות, כאילו לומד זאת פעם ראשונה, ומקיים במוחש דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

לימוד מסכתות קטנות

רבינו בגודל צימאונו לכל חלק בתורה, לא מוותר אף על דבר אחד מדברי חז"ל בכל רחבי הש"ס. אחד הדברים הבולטים, שרבינו עמל עליו מאוד בסדר הלימוד של השמונה דפים, הוא במסכתות הקטנות שנדפסו בסוף מסכת ע"ז, שכוללים: אבות, אבות דרבי נתן, סופרים, שמחות, כלה, כלה רבתי, דרך ארץ רבה, דרך ארץ זוטא, גרים, כותים, עבדים, ספר תורה, תפילין, ציצית, מזוזה.

ממתי התחיל רבינו לימוד החובות

שאלו לרבינו ממתי התחיל סדר לימוד חובותיו זה, שמסיימם כל שנה בערב פסח, והשיב: בגיל שש עשרה בערך. ובשנה ראשונה ושניה עדיין לא הצלחתי לעמוד בכל, משום שהיה קשה ללמוד שמונה דפים ליום, ובשנה שלישית ב"ה כבר הצלחתי. אמנם את סדר המחזור של הלימוד ברמב"ם ושו"ע התחלתי מאוחר יותר.

היום סובב סביב ה'חובות'

אחד מהחיזוקים הגדולים לאהבת תורה, שזוכים לקבל מלחסות בצלו הקדוש של רבינו, הוא לימוד ה'חובות', שעל זה סובב והולך כל היום כולו, ובזה רואים בחוש איך כל הבריאה משועבדת לתורה.

ונמחיש הדבר, עד כמה רבינו חי את לימוד חובותיו: לא פעם נכנס יהודי ושופך לבו לרבינו, על ריבוי החובות שיש לו, אומר לו רבינו 'גם לי יש חובות'.

ולא פעם התבטא רבינו לפני סיום החובות 'אני בעל חוב גדול'.

שמעתי מאאמו"ר שליט"א, באחד מימי ה'שבע ברכות' של בן רבינו עם אחותי הצ' תחי', אמר רבינו לאאמו"ר שליט"א, שמתנצל שאינו יכול לבוא לאחד מהשבע ברכות, כיון שהוא בעל חוב ועליו לפרוע חובותיו. בתחילה חשב אאמו"ר שליט"א שהכוונה לחובות כספיים, וניגש לחברותא של רבינו, הגאון ר' דב וינטרוב זצ"ל, ואמר שצריך לראות כיצד לעזור לרבינו. הלה החל לחייך, שאלו אאמו"ר שליט"א: "מדוע הינך מחייך?", והשיב לו, שאין כוונת רבינו לחובות כספיים, אלא היות והייתה חתונה ושבע ברכות שגזלו הרבה זמן, צריך רבינו להשלים לימוד חובותיו, ולפיכך השאיר ערב אחד פנוי, ולא הלך לשמחת שבע ברכות של בנו, כדי להשלים לימוד חובותיו. [וזכרוני כי הרבנית ע"ה הייתה מרבה לספר עובדה זו בעונג רב].

סיפר אחד מבני רבינו שלמד עמו בחברותא שנים רבות, שקודם שהתחילו בלימוד לא היה שייך לדבר עמו על שום עניין, וראו עליו שהוא מתוח, ורק לאחר שגמרו קביעות הלימוד ראו שנחה דעתו עליו, והיה אפשר לשוחח עמו, משום שקודם צריך ללמוד ולא לדחות לאחר זמן.

אירע פעם שרבינו נתעורר בחורף משנת הצהריים כשכבר היה חשוך, ורגע היה נדמה לו שזה בוקר, ואמר לאחר מכן שהנפק"מ שחשב שכבר התחיל יום חדש, שהחל ללמוד את חובות הלימודים של מחר…

свернуть