הרצאתה של הדי כהן "האם "זיוף" יכול להיות מוסרי? השפה הדיס-הרמונית של תיאודור אדורנו, והפוטנציאל האתי שלה,
הרצאתה של ד"ר ענת צור מהלאל: שפת החלום והמבט ההיסטורי: עיון פסיכואנליטי בחלום של ולטר בנימין,
הרצאתו של תומר יהוד: "כל היצירות האמיתיות יש להן אחים בתחום הפילוסופיה": ולטר בנימין כפילוסוף של התרבות, הרצאתו של דרור בירגר: ארוס בלא-נחת: הצגת מסקנות ממחקר בנושא תיאוריות הקדמה והאשמה של פרויד.
עד לאחרונה ההתקבלות של כתבי ולטר בנימין הייתה בעיקר בדיסציפלינות של ספרות, אומנות, לימודי תרבות ותיאוריה ביקורתית, שבהן נתפסה הגותו בתור אוסף של תובנות מבריקות ואידיוסינקרטיות, אך לא כמחשבה בעלת מבנה פילוסופי אחדותי. בשנים האחרונות צומחת מגמה שמנסה לחשוף את היסודות הפילוסופיים של מחשבתו, והרצאתי מבקשת לחבור אליה. בהרצאתי אטען כי אחת מהסיבות המרכזיות לשלילת המעמד הפילוסופי מהמחשבה של בנימין היא ההיכרות הלקויה עם הזירה האינטלקטואלית שבתוכה התהוותה, שבה שלט במשך מספר עשורים הזרם הנאו־קאנטיאני. אבקש להראות כיצד ההיכרות עם תפישׂתן של אסכולות באדן ומרבורג את הפילוסופיה בתור פילוסופיה של תרבות, ועם יסודותיה המתודולוגיים, עשויה לבסס את דמותו הפילוסופית של בנימין כמי שאוחז בתפישה דומה ביסודה של פילוסופיה. יתר על כן: על בסיס זאת אטען כי לא רק שבנימין אינו הוגה פרגמנטרי גרידא אלא שהוא שואף להצגה שיטתית של ידע. לאחר שאדגים בקצרה כיצד כמה ממושגי היסוד הפילוסופיים של בנימין שאובים מהלקסיקון הנאו־קאנטיאני, אקרא מתוך מספר טקסטים מוקדמים ומאוחרים ואטען כי בנימין יורש גם את משימתה התרבותית של הפילוסופיה ואת המחויבות להעמדת שלד מתודולוגי איתן עבור החשיבה. בדומה לפילוסופיה של הרמן כהן, גם עבור בנימין העניין של הפילוסופיה הוא בחשיבה הטהורה; המוקד של החשיבה הטהורה הוא מושג של אובייקט; אחדות האובייקט נתפסת תמיד כבעייתית; לחשיבה יש משימה של טיהוּר; והתכלית של מלאכת הפילוסוף היא אחדות התרבות. אמנם אין להכחיש כי המושגים, הרעיונות והמוטיבציה הבסיסית של ההתפלספות משנים את צורתם במעבר למַחְשֶׁבֶת בנימין, אך למרות זאת יש חשיבות גדולה לקריאתה של מחשבתו מתוך מרחב הבעיות הפילוסופיות שבו התהוותה: רק כך ניתן לטעמי לתת דין וחשבון שלם יותר על כוחה האינטלקטואלי והתרבותי.
Ещё видео!