בשעות הבוקר הגיע אל מו"ר הרב דב קוק שליט"א רבי יהודה אריה רפפורט שליט"א מראשי ישיבת בית ממתיהו.
רבי אריה יהודה הזכיר לפני מו"ר הרב שליט"א את דברי ה"אבני נזר" שאמר על המוזכר במעשה תמר בפרשתנו "הוציאוה ותשרף" שזה רמז לנר חנוכה, שהרי נאמר לפני כן "ויהי כמשלוש חודשים" - אחרי שלושה חודשים מבריאת העולם ב-כ"ה אלול עד כ"ה כסלו, "ויגד ליהודה זנתה תמר כלתך" יהודה זה מדת המלכות, והרמז שמדת המלכות נתקלקלה, והתיקון הוא "הוציאוה ותשרף" - הדלקת נר חנוכה ונתקנת המלכות.
ושאל מו"ר הרב שליט"א אם כן מהו הלשון ""ותשרף", הרי זה "שריפה" זה לא "הדלקה", ושריפה זו ל הגדרת ההדלה של נר חנוכה.
וביאר מו"ר הרב שליט"א
מסופר על הראי"ה קוק זצ"ל שבוקר חד הגיע אליו תלמידו הרב חרל"פ זצ"ל וראה את הראי"ה חיוור כשלג ורצה להזמין מיד רופא.
אמר לו הראי"ה קוק זצ"ל 'לא צריך רופא, אני לא מסוכן, אלא אני נשרף מאהבת ה''.
ומתפרש שכאשר אנחנו מדליקים נר חנוכה יש את מעשה ההדלקה, אבל יש עבודה פנימית שהאדם צריך להיות נשרף מאהבת ה'.
להישרף מאהבת ה' זה "עבודה" ולא מעשה "הדלקה".
ודי שהמעשה שלי הוא להדליק את הנר, אבל העבודה שלי כרגע היא להישרף באהבת ה'.
וחרי שביאר מו"ר הרב שליט"א שהעבודה בהדלקת נר חנוכה היא להישרף באהבת ה', המשיך וחקר מו"ר הרב שליט"א, האם מצוות הדלקת נר חנוכה, זה להדליק את הנשמה, או להשרף בעבודת ה'.
והסביר מו"ר הרב שליט"א שמדברים על גדר של "עבודה" זה אותו הדבר בדיוק.
