כנסו לשיעור מרתק מפי הרב נחמן בנשעיה
חלק 4
💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
וזה פרוש: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה" (במדבר כ"א). באר זה בחינת באורי התורה, שזוכין השרים של ישראל, על ידי שמסתכל בהם בחינת משה, שעל ידי זה מקבל כל אחד את גדלתו כראוי לו, שעל ידי זה הם זוכין לבאורי התורה, בחינת חדושין דאוריתא כנ"ל. ועל ידי באורי התורה זוכין לבושה ותשובה כנ"ל, וזהו: "באר חפרוה שרים. חפרוה" - זה בחינת בושה, כמו שכתוב (ישעיה כ"ד): "וחפרה הלבנה ובושה החמה", כי על ידי באורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל, וזהו: חפרוה שרים, הינו שרים הנ"ל, בחינת שרי אלפים שרי מאות וכו' כנ"ל. וזה: כרוה נדיבי העם - נדיבי העם זה בחינת תשובה, כמו שפרש רש"י על פסוק (שופטים ה): "בהתנדב עם" - 'בהתנדב לבם לתשובה'. וזהו: במחקק במשענתם. מחקק - דא משה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא טו). גם מחקק בגימטריא רמ"ח, הינו בחינות השפלות של משה, שמלבש בכל אחד מישראל ברמ"ח איבריו, בכל איבר ואיבר כנ"ל. במשענתם - זה בחינת תחיה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (פסחים סח) על פסוק: "ואיש משענתו בידו" - 'עתידין צדיקים שיחיו מתים' וכו'. וזהו: במחקק במשענתם, הינו שיהיה נחיה השפלות של משה, שיש בכל הרמ"ח איברים של כל אחד ואחד, על ידי התשובה כנ"ל. וזהו: וממדבר מתנה - מדבר הינו שפלות, שמשים עצמו כמדבר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (ערובין נד) - על ידי זה: מתנה, הינו שבת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה'. כי עקר תענוג עולם הבא, בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים, יהיה רק להשפלות של כל אחד כנ"ל:
וזה שכתוב: סלע ישכן ויתלנן (איוב ל"ט). סלע זה הבאר, בחינת באורי התורה, בחינת: 'באר חפרוה שרים' כנ"ל. וזהו: משם חפר אכל - בחינת בושה כנ"ל. כי על ידי באורי התורה על ידי זה זוכה לבושה כנ"ל. וזהו: "משם חפר אכל", כי הוא מתביש להושיט האכל לפיו על ידי הבושה שבאה אליו כנ"ל. וזהו: למרחוק עיניו יביטו - הינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך כנ"ל:
ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה", כי משה היה חתנו, וידע יתרו גדל קדשתו ופרישותו, ועל כן הוא דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה". 'ואתה' דיקא, כי ידע יתרו בגדל קדשתו, שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד, ולחלק להם הגדלה והשררה על ידי הסתכלות לבד כנ"ל. וגם יתרו היה גר. והגרים באים מקדשת הזווג של הצדיקים, כמו שכתוב (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ואיתא (בזהר שלח לך דף קסח): שאברהם ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים. ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים, על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים, שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים, מכל שכן קדשת פרישותם, ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם, ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל. ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה' וכו', כנ"ל. וזה אותיות יתרו - סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל י"ב), כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', כנ"ל, ועל ידי בחינת 'ואתה תחזה', על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה, ועל ידי זה באין לבושה ותשובה. ועל ידי התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים, חוזר ונחיה השפלות של כל אחד, כי עקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר", כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי יתרו דיקא, כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל. ועל כן מרמז באותיות יתרו: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, שהוא סופי תבות יתרו, כי על ידי יתרו, שאמר: 'ואתה תחזה', על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר", בחינת: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", 'מישני אדמת עפר' דיקא, הינו בחינת שפלות כנ"ל. וזה (ישעיה ד): "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו". 'והנותר בירושלים' - זה בחינת יתרו, על ידו דיקא: 'קדוש יאמר לו' - להצדיק. כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדשת הצדיק כנ"ל, ועל כן אמר למשה: 'ואתה תחזה', מחמת שידע קדשתו כנ"ל, וזה בחינת: 'קדוש יאמר לו' כנ"ל:
וכלל היוצא מכל הנ"ל, שמי שבא אצל צדיק אמתי ושומע מפיו תורה, ראוי שימשך עליו בושה ושפלות גדול מאד. וזה סימן שהיה אצל צדיק אמתי, כשנמשך עליו בושה ושפלות על ידי ששמע מפיו איזה דבר תורה, כי על ידי התורה שממשיך הצדיק האמתי, על ידי זה נמשך בושה, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל. ועל ידי הבושה, דהינו תשובה, על ידי זה נחיה השפלות של משה, שיש בכל אחד בכל איבר ואיבר, ואז מחיב שירגיש כל אחד שפלותו באמת. אבל מי שהוא בא אצל איזה מפרסם, ושומע מפיו תורה, ובא עליו גדלות על ידי זה וכו' (ההפך מובן ממילא). אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמתי, כי בודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל, שקורין רע מזל (ובלע"ז: שלים מזלניק). כי השפלות הוא עקר החיים של כל איבר ואיבר, והוא כל תענוג עולם הבא כנ"ל, ובודאי אין זה התכלית של עולם הבא, שיהיה נבזה ועצל וכו', חס ושלום. על כן צריכין רק לבקש מהשם יתברך, שיעזר לזכות לעניוות ושפלות אמתי, שהוא עקר החיים ועקר התענוג של עולם הבא כנ"ל:
