שיר כמעט בדוי / צ'רלס בוקובסקי מאנגלית: דורית ויסמן.
אני רואה אותך שותה במזרקה עם ידים
זעירות כחלות, לא, הידים שלך לא זעירות
הן קטנות, והמזרקה היא בצרפת
היכן שכתבת לי אותו מכתב אחרון
ואני עניתי ולא שמעתי ממך יותר לעולם.
היית כותבת שירים לא-שפויים על
מלאכים ואלהים, הכל באותיות גדולות,
והכרת אמנים מפרסמים ורובם
היו מאהבים שלך, וכתבתי חזרה, זה בסדר,
תמשיכי, תכנסי לחייהם, אני לא מקנא
בגלל שאף פעם לא נפגשנו. היינו קרובים פעם
בניו-אורלינס, חצי בלוק, אבל אף פעם לא נפגשנו, לא
נגענו. אז יצאת עם המפרסמים וכתבת
על המפרסמים ובטח, מה שגלית
הוא שהמפרסמים דואגים רק
לתהלה שלהם - לא לנערה הצעירה היפה במטה
אתם, שנותנת להם את זה, ומתעוררת
בבקר לכתב שירים באותיות גדולות על
מלאכים ואלהים. אנחנו יודעים שאלהים מת, ספרו
לנו, אבל כשאני מקשיב לך אני כבר לא בטוח. אולי
בגלל האותיות הגדולות. היית אחת
המשוררות הטובות ביותר ואמרתי למו"לים,
לעורכים, "תפרסמו אותה, תפרסמו, היא משגעת אבל היא
קסם. אין שום שקר באש שלה". אהבתי אותך
כמו שגבר אוהב אשה שאף פעם לא נגע בה, רק
כותב לה, שומר תמונות קטנות שלה. הייתי יכול
לאהב אותך יותר אם הייתי יושב בחדר קטן מגלגל
סיגריה ומקשיב לך משתינה בשרותים,
אבל זה לא קרה. המכתבים שלך נעשו עצובים יותר.
המאהבים שלך בגדו בך. ילדה, כתבתי חזרה, כל
המאהבים בוגדים. זה לא עזר. אמרת
שיש לך ספסל בכי וזה היה ליד גשר
והגשר היה על נהר ואת ישבת על ספסל-
הבכי כל לילה ובכית על המאהבים
שפגעו בך ושכחו אותך. כתבתי חזרה ומאז
לא שמעתי יותר. חבר כתב לי על ההתאבדות שלך
3 או 4 חדשים אחרי זה. אם הייתי פוגש בך
בטח הייתי לא הוגן כלפיך או שאת היית
כלפי. יותר טוב ככה.
