הפיוט הבא, מתקשר לשני סיפורים או שירי עם על שני ילדים. הראשון, הוא הילד עצוב העיניים הפוסע על החוף דומם ומסתכל בחשש לעבר האופק תוך תפילה שמלחי הספינה יתעוררו, שאם לא, איכה תגיע הדוגית לחוף? השני, "אחות קטנה", פיוט שנכתב ע"י אברהם חזן גי'רונדי בספרד של המאה ה-13, מספר את קורותיה של הנערה אשר מסתכלת בחשש אל עבר קו האופק של הזמן. היא עומדת בדיוק בנקודת החילוף שבין השנה שהייתה לבין השנה שנכנסת. היא מסתכלת בצער על השנים שהיו, מלאות הקללות והסבל, ופונה בתקווה חרישית אל השנה החדשה בתפילה שתביא את המזור והגאולה לצרותיה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
אבל מה הקשר בין שני הסיפורים אתם שואלים? ובכן הילד עצוב ועגום העיניים הוא אינו אחר מאשר הסופר והמחזאי הרוסי מקסים גורקי. גורקי גדל אצל סבתו וסבו השתיין והאלים לאחר שהתייתם מאביו ואמו.
הוא מתהלך על גדות נהר הוולגה בניסיון להיזכר היכן נולד, אך כל שהוא זוכר הוא שהוא נולד בכפר ששוכן למרגלות הנהר שמשתרע לאורך כמעט 2,000 ק"מ. הילדים האחרים ממציאים שיר לעג כדי להקניטו. האם יש אלגוריה יפה מזו למצבו של העם היהודי לפני שיבת ציון, הלא הוא האחות הקטנה בפיוט שלפנינו?
לימים מתגלגל אותו השיר לסיפור חייו "ילדות", ואח"כ לסרט, ונתן יונתן, אשר שומע את השיר מחבר, כותב ב-1954 את המילים העבריות לשיר המוכרות לכולנו כ"דוגית נוסעת" ואת המילים היפות - "אם לא ייעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף?" מילים שקצת מזכירות לנו את יונה הנביא שנרדם באוניה ע"מ לברוח ולהסתתר מאלוהיו, ושאת סיפורו אנחנו קוראים כל שנה ביום כיפור.
אבל האמת היא, שהקשרים בין הסיפורים ובין הפיוט ילכו ויתבהרו. אותו ילד עצוב ועגום עיניים, חש הזדהות עמוקה עם האחות הקטנה, והופך לתומך נלהב של העם היהודי ושל הציונות, ומקים ב-1915 את האגודה הרוסית למען חיי היהודים, ובעזרת מאמציו עלו לישראל רבים מבחירי הסופרים, ביניהם ביאליק, רבניצקי, דרויאנוב, ועוד.
כך הוא כתב לאחר פרעות קישינב: *"_בשנים האחרונות נעשו במדינתנו מעשים המגלים את חרפת הארץ. אולם, הדבר המביש ביותר, המעורר חרדה ואימה, בושה והתמרמרות, הוא הטבח האיום שנעשה ביהודי קישינב. אנשים הרואים את עצמם כנוצרים, אנשים המאמינים, כביכול, באל חנון ורחום - אנשים אלה, בעצם ימי חג אלוהיהם שקם לתחיה, רוצחים ילדים וזקנים, אונסים נשים, שודדים ומענים את בני אותו השבט אשר נתן להם את הנוצרי._"*
הפיוט, אחות קטנה, בביצוע שלפנינו, מחבר יחד 2 לחנים. הלחן הראשון הוא הלחן המסורתי של קהילת יהדות מרוקו, זהו לחן מאז'ורי וקסום, שמחבר אותנו אל אווירת האגדה והילדות ואל תחושת החגיגיות של ערב ראש השנה. המנגינה היא רפטטיבית, ומדי כמה שורות עולה במעין זעקה, המדגישה את המילים הקשות יותר בפיוט. בעיבוד שלפנינו, נמהל קמצוץ של מינוריות המלווה את העליה של המנגינה. הלחן השני הוא לחן אשכנזי בן זמננו אשר הולחן ע"י צבי זלבסקי, אביו של נתנאל - המעבד ואחד מהמבצעים של הפיוט. זהו לחן מינורי ודרמטי, המדגיש את הניגוד בין הצרות והמרורים, לבין התפילה לגאולה והכמיהה לציון, עד לגאולה המגיעה בסוף הלחן עם המעבר מהמינור למז'ור.
אם תקשיבו טוב ללחן המינורי, תוכלו לשמוע בתוכו ציטוט מתוך הלחן של השיר על הילד העצוב ועגום העיניים (רמז: חפשו את המנגינה למילים "כל מלחיה").
הפיוט מבוצע על ידי הפייטנית שיר יפרח ונתנאל זלבסקי, אשר הכירו דרך עבודתם המשותפת כפייטנים ומנחילי מסורות בארגון "קהילות שרות" אשר קיבל לאחרונה את פרס ירושלים לאחדות ישראל במעמד נשיא המדינה על פעולותיו להטמעת והנחלת המורשת היהודית של קהילות ישראל השונות במסגרת קבוצות לימוד ברחבי הארץ.
קצת על המבצעים: *שיר יפרח*, 23, פייטנית, אשר גדלה במשפחה של פייטנים, מתמחה במוזיקה אנדלוסית, מרוקאית וצפון אפריקאית. כמו כן, שרה ומלמדת פיוטים ממסורות שונות. החלה את דרכה בעולם הפיוט עוד מילדות.
מופיעה כפייטנית ברחבי הארץ ובארצות נוספות עם הרכבים אנדלוסיים שונים, מופיעה כסולנית ב"תזמורת האנדלוסית הישראלית" אשדוד. השתתפה כסולנית בטקס פרס ישראל עם התזמורת.
*נתנאל זלבסקי*, 46, - מוסיקאי רב תחומי: מלחין, מעבד, זמר אופרה ומולטי אינסטרומנטליסט. הופיע כסולן עם תזמורות שונות בארץ ובעולם, ובין היתר כפייטן/חזן אשכנזי עם יאיר דלאל ותזמורת הבארוק הגרמנית L'Art Del Mondo. עוסק בין היתר גם בהנחלת המסורת החסידית והאשכנזית, ובשימורה.
הביצוע המצורף הוא חלק מפרויקט משותף של שיר ונתנאל, אשר עתיד לצאת לאור במהלך השנה הקרובה.
